רע"א 8747/13 לריסה וליצ'קו נ. הועידה לתביעות היהודיות החומריות כנגד גרמנ

א.

בקשת רשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטים ברלינר ו טאובר ) מיום 20.11.13 בע"א 36698-07-13, בגדרו נדחה ערעורן של המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת חן-ברק ) מיום 12.6.13 בת"א 6774-08-12. עניינה של הפרשה-פיצויים למבקשות, ניצולות שואה.

רקע

ב.

כעולה מפסקי דינן של הערכאות הקודמות, המבקשות הן אם (ילידת 1916) ובתהּ (ילידת 1942), ילידות אוקראינה, ניצולות שואה. בתום מלחמת העולם השניה המשיכו להתגורר באוקראינה, ובשנת 1991 עלו לישראל. המשיבה היא ארגון הפועל לסיוע ל ניצולי השואה וליורשים של קרבנות השואה ; בין היתר אחראית המשיבה על ניהולן של קרנות מגרמניה (בעיקר), שמהן מועברים כספים לניצולי שואה.

ג.

המבקשות הגישו כנגד המשיבה תביעה בבית משפט השלום (ת"א 6774-08-12), בטענה כי בשנת 2012 התברר להן, שהחל משנת 1992 – שאז הגישו בקשה לאחת הקרנות (קרן הסיוע) – מקבלת המשיבה מממשלת גרמניה קצבה חודשית בעבורן, אולם זו אינה מעבירה להן את הכסף. בתביעה נתבעו סכומים שונים מקרנות שונות.

ד.

בפסק דינו מיום 12.6.13 דחה בית משפט השלום את התביעה. נאמר, כי תנאי הזכאות לפיצוי מקרן הסיוע כללו, במועד הרלבנטי לפנייתן של המבקשות, תשלום חד פעמי בסך 5,000 מארק גרמני (או 2,556 אירו), כי תביעתה של האם (שהיתה פטורה מהוכחת נזקי בריאות) אושרה והיא קיבלה סכום זה בשנת 1996, וכי תביעת הבת נדחתה בשנת 2005 שכן לא הוכחו נזקי בריאות כנדרש לפי תנאי הקרן. בית משפט השלום ציין, כי הבת הגישה תביעה קטנה כנגד עורך הדין שייצג אותה מול קרן הסיוע בסך 35% מסכום המענק החד פעמי, והוא הגיש הודעת צד שלישי כנגד קרן הסיוע; ובסופו של יום התקבלה התביעה. בפסק הדין נאמר, כי בשנת 2010 – לאחר ששונו תנאי הזכאות למענק החד פעמי – קיבלה הבת את המענק. עוד נאמר, כי המבקשות לא הוכיחו שהמשיבה מקבלת בעבורן קצבה חודשית משנת 1992.

באשר לתביעתן של המבקשות לקצבה חודשית נאמר, כי ביום 6.3.10 הוגשה לראשונה בקשה לקצבה חודשית מקרן הקרויה קרן סעיף 2, שעניינה קצבה חודשית לניצולי שואה שעברו רדיפות קשות ולא קיבלו סיוע מגרמניה, אולם במועד הגשת הבקשה לא עמדו המבקשות בקריטריונים לקבלת הקצבה. לצד זאת צוין, כי ביום 1.1.13 שונו הקריטריונים והורחבו האפשרויות לקבלת הקצבה (השינוי אינו חל רטרואקטיבית) וכן נקבעו מבחני הכנסה לצורך קביעת הזכאות, ועל כן עשויות המבקשות להיכלל ברשימת הזכאים. נאמר, כי

על המבקשות ללבן מול המשיבה את זכאותן לקבלת קצבה החל מיום 1.1.13. בסיפת פסק דינו קרא בית משפט השלום למבקשות לשתף פעולה עם המשיבה בהגשת כל הפרטים הרלבנטיים.

באשר לתביעתן של המבקשות לפיצוי עובדי כפיה ועובדי פרך מקרן אחרת, "זיכרון אחריות ועתיד", נאמר בפסק הדין, כי בקשתה של האם אושרה והפיצוי הועבר אליה בשנים 2006-2005, וכי בקשתה של הבת נדחתה בשל אי-עמידתה בתנאים לקבלת הפיצוי, בין היתר בהתחשב בגילהּ ובעובדה שלא עבדה בעבודות כפיה ולא היתה כלואה בגטו או במחנה.

באשר לתביעתן של המבקשות לתשלום מכוח הסדר הבנקים השוויצריים – הסדר פיצוי אחר – נאמר, כי בשנת 2005 הועבר לחשבונה של האם תשלום בסך 1,450 דולר ארה"ב.

בית משפט השלום לא נעתר לתביעתן של המבקשות לקבלת כספים מהביטוח הלאומי הגרמני, באשר המשיבה אינה אמונה על עניין זה.

ה.

ערעור המבקשות בבית המשפט המחוזי (ע"א 36698-07-13) נדחה ביום 20.11.13. נאמר, כי בית משפט השלום פירט ונימק כדבעי את קביעותיו ומסקנותיו, המעוגנות בתשתית הראייתית שהונחה לפניו, ועל כן לא נמצאה הצדקה להתערבות. בית המשפט המחוזי קרא למשיבה לעשות "את כל הדרוש" על מנת לבחון את זכאותן של המבקשות לקצבה חודשית החל מיום 1.1.13 מכוח קרן מספר 2.

הבקשה

ו.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי בית המשפט התעלם ממסמכים שהוצגו לו, לפיהם פנייתן של המבקשות בשנת 1992 היתה לקבלת רנטה חודשית ולא לפיצוי חד פעמי. עוד נטען, כי המבקשות לא קיבלו את הסכום שנפסק בבית המשפט לתביעות קטנות.

הכרעה

ז.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, וחרף האהדה האנושית למבקשות, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה נסבה על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בעניין מהות פנייתן של המבקשות בשנת 1992, וככזו אינה מצדיקה דיון בערכאה שיפוטית נוספת, שלישית במספר. גם לגוף הדברים איני רואה מקום להתערבות בפסקי הדין הקודמים: פסק דינו של בית משפט השלום מושתת על חומר הראיות שהונח בפניו, ובין היתר על התביעה שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, בגדרה נתבע הסכום שיכול היה להתקבל "כפיצוי חד פעמי" (סעיף 15 לפסק הדין). בנסיבות אלה, קיים קושי בטענה כי שגו בתי המשפט הקודמים. באשר לטענה כי הכסף שנפסק למבקשות בבית המשפט לתביעות קטנות לא הועבר אליהן, הבקשה דנא אינה המסגרת הדיונית המתאימה לדון בה, ובידי המבקשות לנקוט בהליכים רלבנטיים, רצוי תוך ייעוץ משפטי, וברי כי איני מביע דעה לגוף הדברים. טרם חתימה, אחזור על קריאותיהם של בתי המשפט הקודמים – למבקשות ולמשיבה גם יחד – לעשות את המיטב, תוך שיתוף פעולה, כדי שתיבדק זכאותן של המבקשות לקבלת קצבה חודשית החל מיום 1.1.13. יש לזכור במיוחד את גילה המתקדם מאוד של המבקשת 2, שאני מאחל לה כמובן עד מאה עשרים ובריאות, וברכה זו גם לבתה המבקשת 1.

כללם של דברים

ח.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.