רע"א 8747/99 מדינת ישראל נ. עזריאל נגר

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, בתשעים ימים החל ביום 3.1.2000, או עד למתן פסק דין בת.פ. 36/99 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

1.ביום 29.3.99 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת.פ. 36/99, לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, המייחס לו הדחת קטין לסמים מסוכנים (עבירה לפי סעיף 21 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-); שני אישומים בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7 (א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים); ושני אישומים בסחר בסם (עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים).

2.על פי העובדות שבכתב האישום מכר המשיב לקטין שלוש פעמים מנות סם מסוכן שהכילו קאנבוס, החזיק בביתו סמים וכן מכר פעמיים מנת סם לאחר. עוד נטען, כי החזיק בביתו ובחצרו סם מסוכן מסוג קאנבוס.

3.ביום 9.4.99 החליט בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מפי השופט מ' שנהב, לשחרר את העורר ל"מעצר בית" מוחלט בערבויות (ב.ש. 46/99). בית משפט השלום לא נעתר לבקשת המדינה לעכב את ביצוע השחרור על מנת לאפשר למדינה לערור על ההחלטה.

3.המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 90764/99). השופט א' בייזר קבע בהחלטתו, מיום 14.4.99, כי יש לקבל את הערר, הן משום חומרת העבירה והן משום הסכנה שבהפצת סמים. עם זאת דחה בית המשפט את ביצוע המעצר ב48- שעות כדי לאפשר למשיב לערור לבית משפט זה. המשיב לא ניצל את הדחיה והערר הוגש כשכבר שהה במעצר.

4.עררו של המשיב לבית משפט זה, בש"פ 2616/99, נדחה ביום 27.4.99. חברי, השופט מ' חשין, קבע כי יש בתיק המשטרה ראיות לכאורה, וכי העבירות בהן מואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות. כן ציין חברי, כי המשיב אינו ראוי לחלופת מעצר:

...[למשיב] הרשעות רבות קודמות, ביניהן הרשעות בסמים, ובעבר הלא-רחוק אף נדון לשנות מאסר בעבירות סמים. אדם [כמשיב] אינו ראוי כי יינתן בו אמון, לא-כל-שכן שעבירות סמים ניתן לבצע מן הבית, כפי שעשה [המשיב] בענייננו (לכאורה, כמובן). (עמוד 2 להחלטה).

6.בחינת מהלך המשפט מגלה, כי הוא התנהל בעצלתיים. פרשת התביעה החלה ב 20.5.99, המשך המשפט נקבע ליום 13.7.99, הדיון הבא התקיים ביום 11.10.99, והדיון שלאחריו התקיים ביום 24.11.99. במהלך המשפט, חזר בו העד העיקרי מעדותו במשטרה והוכרז כעד עוין. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו מיום 24.11.99, כי אלמלא הכרזת העד כעוין, צפויה הייתה פרשת התביעה להסתיים כבר באותו יום. המשך פרשת התביעה נקבע ליום 5.1.2000.

7.אין לחלוק על כך כי על רקע עברו הפלילי המכביד של המשיב ועל רקע העובדה כי לאחרונה סיים לרצות מאסר בפועל בן 40 חודשים, בגין עבירות שעיקרן סחר בסמים מסוכנים, קיימת מסוכנות מצד המשיב לשלום הציבור, כפי שצוין על ידי חברי, השופט מ' חשין, בהחלטתו מיום 27.4.99. עם זאת, עם התמשכותו של המשפט, עולה במאזן השיקולים משקלה של חירות הנאשם. שאיפתו של המחוקק היתה לצמצם, ככל האפשר, את שלילת חירותו של נאשם, שלזכותו עומדת חזקת חפות. מטרה זו יש להשיגה על ידי זירוז ההליכים הפליליים.

8.במקרה הנדון, נראה לי כי המשפט התנהל בקצב שאינו משביע רצון והעובדה כי היה צורך להכריז על עדים מסוימים כעדים עוינים, אין בה, כשלעצמה, הצדקה מספקת, בנסיבות המקרה הנדון, לחלוף הזמן הרב. בשקלי את האינטרסים השונים, הגעתי למסקנה כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים ומורה על שחרורו, החל ביום 3.1.2000, לחלופת מעצר בתנאים אשר ייקבעו על ידי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו.