רע"א 8769/99 צור הכרמל בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה

המבקשת הינה הבעלים של חלקת מקרקעין בחיפה (להלן: החלקה). ביום 3.3.97 אישרה המשיבה תכנית מצב סופי לחלקה, בתנאי שישולם היטל השבחה בגין עודף שטח של 105.8 מ"ר בניה למסחר.

המבקשת חלקה הן על עצם קיומה של ההשבחה, והן על גובה ההיטל. לטענתה, לא חלה השבחה עקב הבקשה לאישור מצב סופי, שכן לא היו הקלה או עודף שטחים מעבר לזכויות הבניה שניתן לייחס לחלקה, על-פי תכנית תכון העיר הרלבנטית (להלן - התכנית). את טענתה זו ביססה המבקשת על פרשנותה לתכנית, לפיה לא נקבעו לחלקה זו אחוזי בניה מראש, אלא נקבע, כי כל מקרה ידון לגופו.

שמאי מכריע שמונה על-ידי הצדדים קיבל את טענות המבקשת וקבע, כי

אכן לא חלה כל השבחה, ולחלופין, במידה והיתה השבחה, קבע השמאי את סכום

היטל ההשבחה שהיה על המבקשת לשלם.

בית-משפט השלום הפך את החלטת השמאי המכריע, בקבעו כי פרשנות תכליתית של התכנית מובילה למסקנה, כי לחלקה נקבעו אחוזי בניה מראש, ולפיכך יש באישור המצב הסופי משום הקלה. מכאן, שעל המבקשת לשלם היטל השבחה, בהתאם לחלופה שנקבעה בחוות-דעתו של השמאי המכריע. בית-המשפט המחוזי (השופטים שמואל פינקלמן, רעיה חפרי-וינוגרדוב ועודד גרשון), הותיר את קביעת בית-משפט השלום על כנה.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה חזרה המבקשת על טענותיה, כפי שהועלו בפני הערכאות קמא, והוסיפה, כי החלטת בית-המשפט המחוזי פגעה בקניינה שלא לתכלית ראויה, ובמידה העולה על הנדרש.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, אין לאפשר לבעל-דין להשמיע את טענותיו בפני ערכאה שלישית, אלא כאשר לעניינו חשיבות מיוחדת, החורגת אל מעבר לנסיבות המקרה הספציפי, או למיצער, כאשר קיים חשש כי נגרם לו עיוות-דין. המבקשת לא הצביעה על שאלה משפטית חשובה שהתעוררה בעניינה, או על עיוות-דין שנגרם לה. לפיכך לא מצאתי כי טענות המבקשת, אשר נבדקו, למעשה, על-ידי שלוש ערכאות, מצדיקות מתן רשות ערעור ועריכת דיון רביעי בעניינה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.