רע"א 878/19 אסף נמרוד נ. עדה חריטן

1.

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נדב , א' ש' שילה ו- ע' כהן ) מיום 8.1.2019 בע"א 27754-06-18. בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ס' קולנדר אברמוביץ ) מיום 30.4.2018 בה"פ 12198-02-18, במסגרתו נדחתה תביעת המבקש על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין.

2.

מקורה של הבקשה בתביעה נושנה של מושב חניאל, אותו ייצג המבקש כעורך דין בשעתו, נגד יעקב חריטן (להלן: המנוח ). לענייננו רלוונטית העובדה שבשנת 2005 חויב המבקש במסגרת פסק בוררות, אשר אושר על ידי בית המשפט, לשלם ליורשי המנוח, המשיבים, סך של 63,088 ש"ח. מאז הגיש המבקש תביעות רבות לערכאות השונות בטענה כי הוא זכאי לקיזוז מסוים מסכום החיוב. פעם אחר פעם נדחה המבקש מחמת קיומם של מעשה בית דין והשתק פלוגתא ומכיוון שעילת התביעה התיישנה. גם בהליך מושא הבקשה דנא חזר המבקש על טענת הקיזוז, תוך ניסיון לשוות לה אדרת אחרת, אך התביעה נדחתה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין, כאמור. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעתו של בית משפט השלום ואף פסק שכר טרחת עורכי דין לטובת המשיבים בסך של 40,000 ש"ח ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ש"ח. בבקשתו הנוכחית שלפני חוזר על טענותיו נגד החוב וכן מעלה טענה כלפי תוקף מינויו של השופט שילה לתפקיד שופט עמית וסמכותו לדון בערעור.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מורה על דחיית הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ודחייתה לא תוביל לעיוות דין.

4.

למעלה מן הצורך אציין כי אין ממש בטענותיו של המבקש נגד השופט שילה ואופן מינויו לשופט עמית. מוטב היה לטענות אלה שלא היו עולות כלל, לא כל שכן בהליך שאינו מתאים לכך.

5.

הבקשה נדחית אפוא. רק בשל העובדה שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.