רע"א 8783/06 נורולה סופר נ. עירית תל אביב-יפו

1.

המבקשים הינם בעלי הזכות להירשם כבעליה של חנות בנכס המצוי בכיכר אתרים בתל-אביב. המשיבה היא בעלת משרד בנכס שאליו הוצמדו שטחים משותפים ייחודיים. המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיבה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בה נטען לאחריותה של המשיבה לנזקים שנגרמו למבקשים בשל נזילות חוזרות ונשנות של מים וביוב ממתחם השירותים הציבוריים הממוקמים מעל החנות.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט ד' מור) קבע כי אמנם יש קשר סיבתי בין נזילת המים והביוב מחדר השירותים לחנות ובין נזקם של המבקשים, אך למרות זאת דחה את התביעה בשל העדר חבות ובשל אי הוכחת נזק. בית המשפט קבע כי המשיבה אינה הבעלים של השירותים הציבוריים וכי השירותים הינם חלק מהרכוש המשותף בנכס. לפיכך היה על המבקשים להפנות את תביעתם כנגד נציגות הנכס. בית המשפט ציין כי התחייבותה של המשיבה לשאת בעלויות השיפוץ בשירותים הציבוריים ניתנה לפנים משורת הדין ולא כללה התחייבויות נוספות. כן נקבע כי נזקי המבקשים לא הוכחו וכי המבקשים לא עמדו בחובתם להקטין את נזקיהם. בית המשפט אף דחה את תביעתם של המבקשים למתן צו מניעה שיאסור על פתיחת השירותים לציבור הרחב, וזאת מאחר שהסמכות לסגירת השירותים נתונה לנציגות הנכס.

3.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן, א' ש' שילה) דחה את הערעור שהוגש על ידי המבקשים. בית המשפט פירש את ההתחייבויות שנטלה על המשיבה על עצמה וקבעה כי הן אינן כוללות אחריות תפעולית מלאה על חדר השירותים, אלא מוגבלות לשיפוצים פנימיים בלבד ולתחזוקה שוטפת. בית המשפט קבע כי סמכות ניהולו של רכוש משותף בבית משותף, כמו גם האחריות לתחזוקתו, מסורה לנציגות הבית המשותף, ובהעדרה יש לפנות למפקח על הבתים המשותפים. לפיכך נקבע כי בדין דחה בית משפט השלום את תביעת המבקשים וכן את בקשתם למתן צו מניעה.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקשים טוענים כי עניין זה מעלה סוגיות שטרם נקבעה בהן הלכה מחייבת בבתי המשפט: האם בעלים של יחידה בבית משותף אשר ניזוק משימוש שנעשה ברכוש המשותף צריך לתבוע את נציגות הבית המשותף או שמא הוא זכאי לתבוע את המשתמש ברכוש המשותף אשר גרם את הנזק; האם משתמש ברכוש המשותף חב בחובת נזקים גם אם אינו הבעלים או המחזיק הבלעדי של הרכוש המשותף בגינו נגרם הנזק; האם בעל יחידה בבית המשותף זכאי לסעד של צו מניעה נגד משתמש ברכוש המשותף הגורם לו נזק על ידי השימוש ברכוש המשותף.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על קביעות הנוגעות לנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנידון, ולפרשנות התחייבויותיה של המשיבה בעניין מסוים זה, ולפיכך אין הכרעתו חורגת מהעניין שיש לצדדים להליך בה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

השאלות שמעלים המבקשים כשאלות בעלות חשיבות שטרם הוכרעה בהן הלכה מחייבת, אינן נוגעות למעשה לתיק זה. לא נקבע ונראה כי אין בסיס לקביעה כי המשיבה השתמשה בשירותים הציבוריים ובכך גרמה נזק לנכסם של המבקשים. טענתם של המבקשים היתה כי המשיבה הזניחה את הטיפול והתחזוקה בשירותים הציבוריים, וטענתה זו נדחתה בשל העדר התחייבות מצד המשיבה לביצוע תחזוקה זו. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי הטענה לפיה המשיבה חייבת בנזקי המבקשים מכוח היותה "משתמש מזיק" נטענה לראשונה בסיכומי הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. עם זאת, אף לגופו של עניין קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה אמנם מעוניינת בפתיחת השירותים לציבור ואף הציבה שלט על מיקומם, אך בכך אין כדי להקים למשיבה חבות בגין נזקיהם של המבקשים שנבעו מליקויים תשתיתיים. על בסיס קביעות אלו ניתן לומר כי אין מקום לבחינת השאלות שהעלו המבקשים בבקשתם במסגרת תיק זה.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.