פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8793/10
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשת:
שירותי בריאות "כללית"
נ ג ד
המשיבים:
1. יהלי גלאור
2. רוזי גלאור
3. איזק גלאור
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקווה
מיום 3.11.10 בת.א. 20309-08-09 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ה' גרסטל
בשם המבקשת:
עו"ד חוה גלזר
בשם המשיבים:
עו"ד אסי לביא צוקרמן
החלטה
1.
ביום 26.8.09 הגישה המשיבה 1
(להלן: המשיבה ) יחד עם הוריה, המשיבים 2-3, תביעה נגד המבקשת, שירותי בריאות "כללית" (להלן: המבקשת ), בגין רשלנות רפואית. לטענת המשיבה, המבקשת נמנעה מלערוך לה בדיקות יסודיות ומקיפות כדי לברר את מצבה הרפואי, ובעקבות כך נמנע אבחון מוקדם של מחלתה ונגרמו לה נזקים כבדים. אין חולק כי הנזקים נתגבשו לקראת סוף שנת 1994, כמעט חמש עשרה שנים לפני מועד הגשת התביעה, וכמעט שנתיים וחצי לאחר היום בו מלאו לה עשרים וחמש שנים (ראו: סעיף 10 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958; להלן:
חוק ההתיישנות ). לאור זאת, הגישה המבקשת בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה.
2.
בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה (כב' הנשיאה ה' גרסטל ) דחה את הבקשה תוך הסתמכות על החריג לכלל ההתיישנות הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. על פי הסעיף, כאשר נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושלא ניתן היה למנען אף בזהירות סבירה, תתחיל תקופת ההתיישנות רק מהיום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה (התובעת שעמדה בפניו) הצליחה להוכיח את התנאים הדרושים לתחולת הסעיף. בפרט, נקבע כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מעיני המשיבה; כי היעלמות העובדות היא תוצאה של סיבות שלא היו תלויות במשיבה; וכי המשיבה לא הייתה יכולה למנוע את אותן סיבות אף אם הייתה נוקטת זהירות סבירה.
3.
המבקשת אינה משלימה עם החלטתו של בית המשפט קמא, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשת טוענת כי אמת המידה לבחינת ה"זהירות הסבירה" המוזכרת בסעיף 8 לחוק ההתיישנות היא אמת מידה אובייקטיבית, ומדגישה כי המשיבה לא פעלה כ"אדם סביר" בנסיבות העניין. על כן, טוענת המבקשת כי המשיבה לא הצליחה להוכיח כדבעי את כל התנאים הדרושים לתחולת הסעיף.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, לאחר שבחן את מכלול הראיות שהוצגו בפניו, כי אין לקבל את טענת המבקשת. "ייתכן" – כך נקבע – "שלא הייתה לה [למשיבה] כל סיבה לקשור בין אותם נזקים שהתגלו מיד לאחר הניתוח לבין טיב הטיפול הרפואי שקיבלה בשנים שלפני שנתגלה הגידול". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, לא מצאתי טעמים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א באדר ב התשע"א (27.3.2011).
המשנה-לנשיאה