רע"א 8795/03 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.המשיבה 1 הגישה תובענה כנגד שלוש נתבעות: המבקשת והמשיבות 2 ו-3. השלוש נתבעו כמעוולות יחד, ונדרשו לשפות את המשיבה 1 עבור תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח, בגין נזקי שריפה. בשלב מסוים של ההליך, הושגה פשרה בין המשיבה 1 לבין המשיבות 2 ו-3, אשר קיבלה תוקף של פסק-דין, ובהתאם לה נדחתה התביעה כנגד האחרונות. או אז עתרה המבקשת להאריך לה את המועד למשלוח הודעת צד שלישי למשיבות 2 ו-3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי במהלך המשפט, המתנהל מאז שנת 1998, לא העלתה המבקשת טענות ספציפיות ממשיות כנגד המשיבות 2 ו-3 ולא הגישה חוות-דעת מומחה לעניין "אחריותן". שלוש הנתבעות, כך נקבע, ניהלו חזית משותפת כנגד המשיבה 1 – היא התובעת. זו האחרונה, מצדה, העלתה טענות ספציפיות מפורשות לגבי כל אחת מן הנתבעות: לגבי המבקשת, שהיתה אחראית על הביצוע, נטענו טענות במישור זה, ואילו לגבי המשיבות 2 ו-3, נטענו טענות במישור התכנון והפיקוח, שהיה באחריותן. ההודעה לצד שלישי, אף היא, כך צוין, מייחסת למשיבות 2 ו-3 מחדל בפיקוח. בית המשפט המחוזי הטעים, כי על-פי ההלכה אין עומדת למי שהתרשל בביצוע האפשרות לפטור את עצמו מאחריות בטענה שאחר התרשל בפיקוח. במקרה זה, הוסיף בית המשפט והדגיש, הצהירו המשיבות כי "בית המשפט יוכל ליתן משקל לטענות הקבלן בדבר 'העדר פיקוח ראוי' מטעם הנתבעות 2 ו/או 3, ולהפחית במידת הצורך את אחריות הקבלן. לצורך זה יכול בית-המשפט להניח אף שהוכחה הטענה הנ"ל של הנתבעת במלואה".

2.כנגד החלטה זו משיגה המבקשת. היא תולה את יהבה בסעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע לאמור:

84.שיפוי בין מעוולים

(א) כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההשתתפות.

(ב) בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא.

המבקשת גורסת, כי במצב שהיה קודם להסכם הפשרה, לא היה צורך בשיגור הודעות לצד שלישי, שכן מכוח סעיף זה היה בית המשפט מחלק את דמי-הנזק בין הנתבעות, אם היו נמצאות חייבות. אולם עתה, כאשר המשיבות 2 ו-3 אינן עוד נתבעות בהליך, נולד הצורך לשגר להן הודעות צד שלישי. המבקשת מדגישה, כי מטרת ההודעה לצד השלישי אינה לפטור אותה מאחריות, כי אם להבטיח הליך של שיפוי או השתתפות בין המעוולים במשותף.

3.דין הבקשה להידחות. אמנם, במישור העקרוני יש טעם בטענות המבקשת, אולם לא כך במישור היישומי. במה דברים אמורים? המבקשת חותרת – כך לפי האמור בבקשה – להבטיח כי אם תמצא אחראית, ייקבע שיעור ההשתתפות של כל אחת מן הנתבעות המקוריות, בנזק. תוצאה זו מושגת, בפועל, באמצעות הצהרתן של המבקשת ושל המשיבות 2 ו-3, כי לצורך התביעה כנגד המבקשת, יהא בית המשפט רשאי להניח כי הוכחו טענות המבקשת כנגד המשיבות 2 ו-3. משמעות הדבר, כי אותו חלק מן הנזק המיוחס למשיבות 2 ו-3, לא יובא בחשבון אחריותה של המבקשת, וזאת, מבלי שתידרש להתמודד עם טענות נגד, לעניין זה. המבקשת כלל אינה מתייחסת, במסגרת בקשת רשות הערעור, לנימוק זה לדחיית בקשתה, אולם בתשובתה לתגובת המשיבות היא טוענת, כי הצהרת המשיבות אינה מתפרסת על מכלול טענות המבקשת, וחלה רק לגבי טענותיה בדבר "העדר פיקוח ראוי". אלא שלא ברור מדוע מתאמצת המבקשת לצמצם את הצהרת המשיבות, המשרתת את עניינה, כאשר הם שבים ומביעים, גם היום, את נכונותם לכך שבית המשפט, בבואו לקבוע את אחריותה של המבקשת, ייחס למשיבות 2 ו-3 את האחריות שהמבקשת ביקשה לייחס להן. הוסיפו לכך את ברירת-הסל העומדת למבקשת, לפי דבריה-שלה, להגיש תביעה נפרדת כנגד המשיבות 2 ו-3, ומתקבלת המסקנה, כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבות בסכום כולל של 10,000 ש"ח.