רע"א 8796/17 החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי סוכנות לביטוח ב נ. סיני ס

1.

המבקשת, סוכנות הביטוח של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ, התקשרה עם המשיבה – שאף היא סוכנות ביטוח – בחוזה, שבגדרו התחייבה המשיבה, בעיקרם של דברים, לשווק פוליסות ביטוח לעובדי השלטון המקומי, עבור המבקשת. בתמורה, התחייבה המבקשת להעביר למשיבה מחצית מהעמלות שתיגבנה. לאחר שהמבקשת הודיעה למשיבה על סיום ההתקשרות החוזית, הגישה האחרונה תביעה לבית משפט השלום, שבה טענה – בין היתר – כי פעלה בשנת 2008 ללא תמורה ב-5 רשויות מקומיות (להלן: 5 הרשויות ), נוכח מצג שווא שהציגה המבקשת ושלפיו העמלות שהתקבלו בגין הרשויות האמורות שולמו לסוכנות הביטוח קודמת שטיפלה בהן, חברת בנפיט סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ (להלן: בנפיט ). ביום 15.2.2016 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה א' פרוסט-פרנקל ) באופן חלקי את תביעת המשיבה, וקבע, בין היתר, כי על המבקשת לשלם למשיבה את העמלות המגיעות לה בגין הפעולות שהתבצעו ללא תמורה ב-5 הרשויות, "אלא אם מתנהל הליך משפטי תלוי ועומד בין בניפיט לנתבעת [היא המבקשת בהליך זה – ע' פ'] בנושא זה". בהמשך פסק הדין, ציין בית המשפט כי "מכיוון שהנתבעת לא הציגה כל אסמכתא שהיא העבירה לבניפיט את העמלות, תשלם לתובעת את העמלות בגין 5 הרשויות" וכן כי "הנתבעת תעביר לתובעת את העמלות בגין הרשויות בת ים, חולון, אפעל, דרום השרון, שער הנגב, כ"ס, כרמיאל ומגדל העמק" – רשימה הכוללת את 5 הרשויות. בסופו של דבר, הורה בית המשפט למשיבה על הגשת פסיקתה לחתימתו (להלן: פסק הדין של בית משפט השלום ).

2.

בהמשך, הגישה המשיבה פסיקתה לחתימת בית המשפט, שכללה, בין היתר, את חיוב המבקשת להעביר את סכום העמלות בגין 5 הרשויות (להלן: הפסיקתה ). המבקשת השיבה לפסיקתה בטענה כי זו אינה משקפת את פסק הדין, שבו צוין כי על המבקשת להעביר את העמלות למשיבה, אלא אם מתנהל הליך משפטי תלוי ועומד בין המבקשת לבין בנפיט . המבקשת טענה שמכיוון שהתנהל הליך כאמור, לא היה עליה לשלם את העמלות למשיבה. בתגובתה לתשובה, טענה המשיבה כי הפסיקתה משקפת את פסק הדין, שבסיומו נאמר כי על המבקשת להעביר למשיבה, בין היתר, את הסכום ששולם בגין 5 הרשויות, מבלי שהדבר הותנה בקיומו של הליך משפטי בין המבקשת לבין בנפיט. ביום 2.8.2016 חתם בית המשפט על הפסיקתה לאחר שקבע כי הפסיקתה משקפת את הנאמר בפסק הדין (להלן: אישור הפסיקתה ).

3.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על אישור הפסיקתה. ביום 4.10.2017 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן ) את הערעור על הסף, תוך שקבע כי הפסיקתה משקפת את פסק הדין של בית משפט השלום, ומשכך הדרך להשיג עליה הייתה באמצעות הגשת בקשת רשות לערער ולא ערעור בזכות. עוד צוין, כי המועד להגשת בקשת רשות לערער על אישור הפסיקתה חלף טרם הגשת הערעור על ידי המבקשת. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על הסף.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת משיגה על החלטות בתי המשפט השלום והמחוזי, בתמצית, בטענה שלא היה על בתי המשפט לקבוע כי הפסיקתה משקפת את האמור בפסק הדין של בית משפט השלום, שכן הפסיקתה מחייבת אותה לשלם למשיבה את העמלות שקיבלה בגין 5 הרשויות, למרות שפסק הדין התנה את התשלום האמור בכך שלא מתקיים הליך בין המבקשת לבין בנפיט – כך המבקשת. עוד טענה המבקשת, כי לא היה על בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור על הסף, באופן שמנע ממנה לברר את טענותיה לפני ערכאה נוספת. לשיטת המבקשת, הדחייה האמורה פוגעת בזכותה החוקתית לערעור, בפרט נוכח היעדרה של פגיעה בהסתמכות המשיבה על סופיות ההחלטה המאשרת את הפסיקתה.

5.

התבקשה תשובת המשיבה. לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה, הן נוכח העובדה שאינה עומדת באמת המידה הנוהגת למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי", הן לגופה. המשיבה סבורה שהפרשנות שהציעה המבקשת לפסק הדין של בית משפט השלום היא שגויה, שכן בפסק הדין נקבע כי המבקשת "לא הציגה כל אסמכתא שהיא העבירה לבניפיט את העמלות"; וכי לקראת סיומו של פסק הדין הורה בית המשפט למבקשת להעביר את העמלות בגין 5 הרשויות למשיבה, מבלי שהדבר הותנה בתוצאת ההליך שבין המבקשת לבין בנפיט. נוכח האמור, טוענת המשיבה כי הפסיקתה היא פסיקתה משקפת, שהערעור עליה הוא ברשות. עוד הוסף, כי פרשנות זו הייתה מקובלת הן על בית משפט השלום שאישר את הפסיקתה, הן על בית המשפט המחוזי שקבע כי הפסיקתה היא משקפת. לדברי המשיבה, בדין נדחה ערעורה של המבקשת על הסף, משהאחרונה הגישה ערעור חלף בקשת רשות לערער, ומשהמועד להשגה על הפסיקתה חלף. המשיבה אף ציינה כי המבקשת עצמה, בהליך שהתנהל בבית משפט השלום, טענה כי המחלוקת שבינה לבין בנפיט אינה רלוונטית למחלוקת שבין המבקשת לבין המשיבה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם למי מהצדדים עיוות דין (רע"א 7814/17 סורני נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , פסקה 4 (11.12.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). טיבה והיקפה של זכות הערעור על פסיקתה הוכרעו זה מכבר בפסיקתנו (ראו למשל ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פסקאות 9-8 (10.8.2010)). לפיכך, טענות המבקשת מופנות נגד יישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינן מצדיקות ליתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.