רע"א 8813/07 עלי כנאני נ. בנק מרכנתיל דיסקונט

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטתי (מיום 18.12.2007) בדבר דחיית הערעור. יאמר מיד, כי אין בידי לקבלה. דחיית הערעור בשל אי הפקדת הערבון נעשתה ביום 18.12.2007. היא באה מכוח רישום ההליך לדחייה, אודותיו נשלחה למבקש הודעה ביום 3.12.2007. הבקשה שלפני, בה מתבקשת ארכה לביטולה של החלטה זו, הוגשה ביום 13.2.2008, בחלוף כמעט חודשיים מעת רישום ההליך לדחייה, כמעט ארבעה חודשים לאחר שהוגש ההליך ונקבע הערבון (ביום 22.10.2007). אין חולק, כי הבקשה לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד, העומד על 30 ימים (ראו, תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם

(טרם פורסם, 28.6.06 ).

המועד להגשת בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד הוא מועד הקבוע בחיקוק, ועל כן נדרש "טעם מיוחד" כדי להביא להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בבקשה למתן ארכה טען המבקש כי הסיבה לכך שלא הופקד ערבון במועד נעוצה במצבו הכלכלי הרעוע. בטענה זו אין די כדי לבסס "טעם מיוחד" כנדרש בדין. ככל שמצבו הכלכלי של המבקש הקשה על הפקדת ערבון, היה על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד או לפטור מהפקדת ערבון בתוך סד הזמנים שנקבע להפקדת הערבון. המבקש נמנע מלעשות כן, ולמעשה מאז הגשת ההליך ועד להגשת הבקשה שלפניי, לא פנה בכל בקשה לבית המשפט. בהקשר זה יודגש כי ההליך נדחה לאחר שניתנה למבקש אפשרות לתת טעם לכך שלא קיים את ההוראה בדבר הערבון, אך הוא הוסיף לשבת בחיבוק ידיים מבלי לפנות לבית המשפט. גם לאחר דחיית ההליך המתין המבקש בחוסר מעש כחודשיים ימים, טרם פנה לבית המשפט. המבקש לא נתן כל טעם, לא כל שכן "טעם מיוחד", להתנהלות זו. גם בהנחה שמצבו הכלכלי רעוע, כנטען על ידו, הדבר אינו יכול להצדיק את מחדלו המ מוש ך. במצב דברים זה, דין הבקשה להארכת מועד להידחות. החלטתי מיום 18.12.2007 בדבר דחיית ההליך תיוותר על כנה. המבקש ישלם שכר טרחת עורך-דין למשיב

בסך של 2,000 ₪ בגין בקשה זו. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.