פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8813/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. אברהם פיקסלר
2. ציפורה פיקסלר
נ ג ד
המשיבות:
1. אגודת בינת ישראל
2. חברת גדולת ישראל בע"מ
צד קשור:
רשם העמותות
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.10.2020 בע"ר
16206-09-20 שניתן על-ידי השופטת העמיתה ש'
דותן
בשם המבקשים:
עו"ד אלחנן מירון
בשם רשם העמותות:
עו"ד אביעד אמרוסי
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.10.2020 (ע"ר 16206-09-20, השופטת העמיתה ש' דותן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי (כתוארה אז) מיום 28.7.2020 (ה"פ 21987-11-19, השופטת י' בלכר ) לדחות את ההליך ללא מועד לפי תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).
2.
בפתח הדברים יצוין כי ההליך שבפני נסב על ההסדרים החלים על "החייאת" אגודות עותומניות שרישומן נמחק בעקבות כניסתו לתוקף של חוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן:
חוק העמותות ). סעיף 62 לחוק זה מורה כי "אגודה קיימת שלא ביקשה להירשם כעמותה רשאי הרשם למחוק אותה", וכן החיל על כך, בשינויים המחויבים, את ההסדרים שנקבעו בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1982 (להלן: פקודת החברות ). מאוחר יותר, הוחלפו ההסדרים הרלוונטיים שבפקודת החברות עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון ). כמפורט להלן, טענותיהם של המבקשים נסבות על אופן החלתם של ההסדרים המתוקנים ו"המשורשרים" על עניינם.
3.
המבקשים, בני זוג, רכשו בשנת 1980 דירה בעיר בני ברק (להלן: הדירה ) מהמשיבה 1, אגודת בינת ישראל, בעלת הקרקע, שהייתה רשומה באותה עת כאגודה עותומנית (להלן: האגודה ) ומחברה ששימשה שותפה עסקית שלה (להלן: החברה ) ואינה צד להליך שבפני. החזקה בדירה נמסרה למבקשים בסוף שנת 1981 והם מתגוררים בה מאז. מבלי להידרש לפרטים שאינם נחוצים בשלב זה, יצוין כי בשלב מאוחר יותר נתגלע סכסוך בין המבקשים לבין החברה, שייצגה אף את האגודה. בעקבות הסכסוך פנו הצדדים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שביום 26.9.1989 נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים ובמסגרתו התחייבה החברה לעשות את כל הפעולות הדרושות לצורך רישום הדירה על שם המבקשים (ת"א 23120/83). אף על פי כן, רישום הדירה על-שם המבקשים לא הושלם על רקע סכסוך משפטי שבו הייתה מעורבת האגודה. בהמשך, נרשמו הערות אזהרה על הדירה, בין היתר לטובת המבקשים ולטובת המשיבה 2, חברת גדולת ישראל בע"מ (להלן: גדולת ישראל ). האגודה וגדולת ישראל נמחקו בינתיים ממרשם החברות. האגודה עצמה נמחקה מפנקס האגודות העותומניות בשנת 2003. בשנת 2012 גדולת ישראל עברה החייאה במסגרת הליך אחר (ה"פ 13287-05-12) לשם מינוי כונס נכסים ביחס לדירה אחרת שמכרה וטרם נרשמה על-שם הרוכשים.
4.
מקורה של הבקשה דנן בתביעה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נגד המשיבות ובה עתרו למתן סעד הצהרתי שיורה על זכאותם לרישום בעלותם בדירה תוך שיימחקו הערות אזהרה הרשומות עליה.
5.
ביום 28.1.2020 קבעה רשמת בית המשפט המחוזי כי לא בוצעה המצאה כדין למשיבות, וכי לא נמצאה אינדיקציה להחייאת האגודה שעל שמה רשומה הדירה. כן צוין בהחלטה כי "ככל שהאגודה מחוקה יש לנקוט בהליך נפרד לצורך החייאתה ותיק זה יידחה לפי תקנה 153".
6.
ביום 21.7.2020 הגישו המבקשים בקשה למתן פסק דין הצהרתי בהיעדר הגנה, שיורה על מחיקת הערות האזהרה הרשומות על הדירה ועל רישום הבעלות בדירה על שמם.
7.
רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה וקבעה כי על המבקשים לנקוט בהליך נפרד לצורך החייאת האגודה. היא הוסיפה והורתה כי בשלב הנוכחי ההליך יידחה ללא מועד לפי תקנה 153 לתקנות, וכי ככל שתושלם החייאת האגודה כאמור ניתן יהיה לבקש את החזרת התביעה למשפטים התלויים ועומדים לפי התנאים שקובעת לכך התקנה האמורה.
8.
המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וטענו כי מאחר שגדולת ישראל (שכאמור כבר עברה החייאה) לא הגישה כתב הגנה היה מקום ליתן פסק דין חלקי בנוגע אליה. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי אין מקום לפיצול הדיוני שמתבקש על-ידי המבקשים, מאחר שמדובר בסעד המבוקש ביחס לנכס אחד. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מתן פסק דין כמבוקש בנסיבות המקרה עלול לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים מבלי שנשמעו טענותיהם.
9.
בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים בעיקרו של דבר כי הם זכאים לקבל פסק דין כנגד צד שלא התגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו. לשיטתם, אין כל אפשרות בדין החל כיום להחיות אגודה עותומנית שנמחקה. עוד נטען שפסק דין שניתן בבית משפט השלום בשנת 1989 חייב את החברה לרשום את הדירה על-שם המבקשים וכי הוא תקף גם כלפי האגודה, כמי שיוצגה בהליך על-ידי החברה וכחליפתה.
10.
ביום 7.1.2021 התבקש רשם העמותות להגיש התייחסות מטעמו ביחס לסוגיה של החייאת אגודות עותומניות בשים לב לשינויי החקיקה בתחום זה. ביום 28.1.2021 הגיש רשם העמותות את עמדתו. לשיטת רשם העמותות, היעדר התייחסות מפורשת לסמכות ההחייאה של אגודות עותומניות בהוראת המעבר שבסעיף 376 לחוק חדלות פירעון מקורה בהשמטה בלתי מכוונת. בהקשר זה, הפנה רשם העמותות לדמיון הרב שבין אגודה עותומנית לעמותה ולחברה לתועלת הציבור שהוזכרו במפורש בהוראת המעבר. בהמשך לכך, ציין רשם העמותות כי לשיטתו אין לפרש את ההוראה בחוק חדלות פירעון כהסדר שלילי, אלא להחילה גם על החייאת אגודה עותומנית. רשם העמותות הוסיף וטען כי אף הלכה למעשה יש דוגמאות (בודדות) להחלטות שבהן בוצעה החייאה של אגודות עותומניות בעקבות בקשות שהוגשו לבתי המשפט המחוזיים. רשם העמותות הוסיף וציין כי עמדתו זו הובהרה למבקשים גם בשלבים קודמים של ההליך. במישור המעשי רשם העמותות טוען אפוא כי על המבקשים לפעול בהתאם לסעיף 62 לחוק העמותות ולבקש את החייאתה של האגודה מכוח סעיף 369 לפקודת החברות. לחלופין, כך נטען, המבקשים יכולים אף לפנות לשר המשפטים בבקשה לקבלת צו פרטני להחלתו של סעיף 369 לפקודת החברות על עניינם, וזאת מכוח הוראות סעיפים 354 ו-376 לחוק חדלות פירעון.
11.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. משהתברר
כי בפני המבקשים עומדת אפשרות מעשית לפעול להבטחת זכויותיהם אינני סבורה כי מתקיימת במקרה דנן עילה למתן רשות ערעור. הסעד המבוקש נטוע בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, וממילא אם יש למבקשים אפיק פעולה מעשי, אין לומר שנגרם להם עיוות דין.
12.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בשבט התשפ"א (10.2.2021).
ש ו פ ט ת