רע"א 882/04 רחל אפרתי נ. קרנית קרן לפיצויי תאונות דרכים

בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' הנדל), בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו), אשר דחה את בקשת המבקשת למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הערכאות הקודמות. המדובר בדיון בגלגול שלישי, ובכגון דא אין בית משפט זה נוהג להתערב, אלא במקרים בעלי חשיבות כללית. המקרה שבפנינו אינו כזה.

מעבר לצריך יצוין, כי החלטת הערכאות הקודמות, שלא למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי נובעת, בראש ובראשונה, מכך שהבקשה למנות את המומחה בתחום זה לא באה אלא בחלוף כשתים-עשרה שנים מאז התאונה, ובחלוף למעלה מארבע שנים מאז הגשת התביעה (מומחים בתחומים אחרים מונו בשלבים קודמים יותר). נקבע, כי "אין בידי המבקשת להציג רצף טיפולי, או טיפול ממשי כלשהו, שקיבלה בתחום הנפשי בין השנים 1996 ועד דצמבר 2002". בית המשפט קמא נתן דעתו לגישה הליברלית הנוהגת בבקשות מן הסוג הנדון, אולם קבע כי לא די בכך על-מנת להיעתר לכל בקשה למינוי מומחה, וכי יש ליתן את הדעת גם לזכויותיו של הצד השני במשפט ולצורך בניהול הליך משפטי הוגן ויעיל. בית משפט השלום אף הוסיף והבהיר – במענה לטענות שהמבקשת מעלה גם היום – כי "אני רחוק מלהשתכנע שאכן השיהוי הכבד בעיתוי הגשת בקשה זו, נובע אכן מהדחקה שהדחיקה התובעת את הפגיעה הנפשית אצלה, או מאיזה חשש מפני 'סטיגמה' שעלולה לדבוק בה, ואף אינני יכול לקבל את הגרסה כאילו גירושיה היו הזרז האמיתי להכרה בחומרת מצבה הנפשי". בהקשר זה צוין, כי תלונות דומות מאד לאלה העומדות בבסיס הבקשה הנוכחית הושמעו כבר בשנת 1997 בפני מומחה שערך חוות-דעת בתחום הנוירולוגי. מומחה זה לא התייחס – ולא התבקש להתייחס – לצורך בבדיקת המבקשת על-ידי מומחה פסיכיאטר. בית המשפט המחוזי חזר ואישר את החלטתו של בית משפט השלום - מנימוקיה של הערכאה הראשונה.

בהתחשב בכל אלה, אין תשתית להתערבותנו בשיקול דעתה של הערכאה המבררת. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.