רע"א 8820/15 גור שלמה חברה לשיווק בע"מ נ. דרבן השקעות

1.

המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בשל אי תשלום דמי שכירות ודמי ניהול חודשיים עבור נכס מושכר בסך כולל של כ- 360,000 ₪. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן שבה הודו בחוב הנטען, אך טענו כי עקב מצוקה כלכלית ועקב מצבו הרפואי של המבקש 2 (להלן: המבקש ), אין בידם לשלם את החוב ואף לא עלה בידם לפנות את ה נכס המושכר. המבקשים ביקשו כי בית המשפט יורה על מתן ארכה להסדרת התשלום והפינוי עד לסיום הטיפולים הרפואיים של המבקש. כן נטען בבקשת הרשות להתגונן כי כתב התביעה לא הומצא למבקשים כדין.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט ע' אלקלעי ) דחה את בקשת הרשות להתגונן. ראשית, דחה בית המשפט את טענת המבקשים לפיה לא הומצא להם כתב התביעה, מהטעם שהמשיבה הציגה אישורי מסירה הנחזים להיות תקינים ואילו המבקשים לא ביקשו לחקור את פקיד המסירה מבעוד מועד, אלא ביקשו לעשות-כן רק במעמד הדיון, באיחור. בנוסף נקבע, כי העובדה שהמבקשים הגישו שתי בקשות רשות להתגונן במועדים שונים (המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן נוספת על זו שהוגשה בתחילת ההליך), מלמדת אף היא על כך שהם ידעו על התביעה. שנית, דחה בית המשפט את בקשת הרשות להתגונן לגופה, שכן המבקשים הודו בחובם ובקשתם כוּונה אך לדחיית הקץ. לנוכח האמור, קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה וחייב את המבקשים בתשלום החוב.

3.

המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי וביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 4.11.2015 דחה בית המשפט (כב' השופטת י' שבח ) את הבקשה משום שהיא לא נתמכה בתצהיר, לא התייחסה לסיכויי הערעור וכי המדובר בפסק דין כספי. בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מיום 9.12.2015. נקבע, כי גם בהתעלם מכך שלא חל שינוי נסיבות וכי המדובר למעשה בבקשה מתוקנת, אין להיעתר לה משום שמדובר בערעור על פסק דין כספי ולא נטען כי יש חשש שהכספים שישולמו לא יוחזרו למבקשים אם ערעורם יתקבל. הודגש כי טענות המבקשים בענין המצב הכלכלי והמצב הכספי אינן מקימות זכות לעיכוב ביצוע, אך בהחלט ניתן להעלותן בתיק ההוצאה לפועל.

4.

על החלטה אחרונה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען נגד פסק דינו של בית משפט השלום ונגד המצב הבלתי אפשרי שבו עמד המבקש, שאיננו עורך דין, בבית משפט השלום לפיו מצד אחד טרם קיבל את כתב התביעה לידיו אך מצד שני הוא נדרש לטעון טענות הגנה. לפיכך נטען, כי סיכויי הערעור הם גבוהים. אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה לטובת המבקשים. הודגש, כי מצבו הכלכלי של המבקש ושל משפחתו הוא בכי רע, וכי אם לא יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין המבוקש, ייגרם למבקש עוול בלתי ניתן לתיקון.

5.

דין הבקשה להידחות. כפי שהבהיר בית המשפט בהחלטתו, עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי, והמבקשים לא הצביעו על חשש של ממש שהם לא יוכלו לגבות בחזרה את כספם מהמשיבה אם ערעורם יתקבל; נהפוך הוא - בבקשתם הודו המבקשים כי חשש כאמור לא קיים. טענותיהם במישור מאזן הנוחות התמקדו במצבם הכלכלי שלהם, אולם בנסיבות המקרה, כשסיכויי הערעור נחזים להיות קלושים, בשים לב להודאת המבקשים בחוב, אין בטענות אלה כדי להוביל לתוצאה המבוקשת של עיכוב ביצוע פסק הדין.

6.

הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה. אין צו להוצאות.