רע"א 8831/12 כ.כוכב הנגב חברה לבנין ופיתוח (1990) בע"מ נ. רביב עמוסי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' שופט א' ואגו ), בע"א 38116-06-12 שניתן ביום 6.11.12.

1.

המבקשת, חברה בע"מ העוסקת בנדל"ן, התקשרה בהסכם למכירת דירה עם המשיבים. הדירה לא הועברה לידי המשיבים בזמן, ומשכך אלה הגישו תביעת פיצויים לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט לתביעות קטנות העלתה המבקשת טענת קיזוז, לפיה על המשיבים לפצות את המבקשת בגין איחור בתשלום התמורה החוזית. בית המשפט קבע מועד דיון נוסף והורה למבקשת להגיש תשובה בכתב. אולם, המבקשת נמנעה מלהגיש תשובה כאמור ואף לא התייצבה לדיון הנוסף שנקבע. בסופו של יום קיבל בית המשפט, בהחלטתו מיום 6.9.11, את תביעת המשיבים, בקבעו כי הם הוכיחו את גרסתם, וחייב את המבקשת לפצותם, וזאת מבלי להתייחס לטענת הקיזוז שהעלתה המבקשת. בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בהחלטתו מיום 30.11.11.

2.

בהמשך לכך, הגישה המבקשת לבית משפט השלום באשקלון תביעה עצמאית לקבל מהמשיבים פיצוי בגין איחור בתשלום של תמורה חוזית. מנגד, הגישו המשיבים בקשה לסילוק התביעה על הסף נוכח קיומו של מעשה בית דין, הקם מכוח פסק דינו החלוט של בית המשפט לתביעות קטנות. בית משפט השלום באשקלון קיבל את טענת המשיבים והורה לסלק את תביעת המבקשת על הסף. אגב כך נקבע כי למבקשת ניתן יומה בבית המשפט, וכי דחיית טענת הקיזוז מובלעת בתוך פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. בנוסף, עמד בית משפט השלום על כך שלהיעדר התייחסות לטענת הקיזוז בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות תרמה אי הגשת תשובה על-ידי המבקשת ואי התייצבותה להמשך הדיונים.

3.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם נטען כי כל עוד אין בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הכרעה פוזיטיבית באשר לטענת הקיזוז שהעלתה המבקשת, אין לקבוע כי פסק דין זה מקים כלפי המבקשת מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת באמצו את קביעותיו של בית משפט השלום, ואף חיזקן על-ידי הפניה לרע"א 8973/10 בנק אוצר החייל נ' בן ברוך (23.7.12) (להלן: עניין

בן ברוך ). לפי פסק דין זה, אף קביעה משתמעת של ערכאה שיפוטית, העולה מעצם ההחלטה לדחות בקשת רשות להתגונן במסגרת הליך בסדר דין מקוצר, מצמיחה השתק פלוגתא כלפי הנתבע. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

בבקשה נטען כי עולה ממנה שאלה משפטית עקרונית הנוגעת לאפשרות החלתו של השתק פלוגתא על-סמך דחייה משתמעת של טענת קיזוז, כאשר לא נקבע לגבי טענה זו כל ממצא פוזיטיבי. לטענת המבקשת, עניין בן ברוך , עליו התבסס פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מתייחס אך להיווצרות של מעשה בית דין מכוח דחיית הטענות שהועלו בבקשת רשות להתגונן שנדחתה, ואינו רלוונטי לענייננו. עוד טוענת המבקשת כי במקרה דנן לא התקיימו התנאים להחלת השתק פלוגתא, ובפרט לא קוים בפני הצדדים דיון באותה פלוגתא, ולא נקבע ממצא פוזיטיבי בנוגע לפלוגתא זו.

5.

עיינתי בבקשה ובצרופותיה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקשת להראות כי בקשתה אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי אלא מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). צדק בית המשפט המחוזי עת קבע כי ההלכות הפסוקות העוסקות בהשתק פלוגתא מסדירות את השאלה המשפטית שמעלה המבקשת. הדברים אמורים בראש ובראשונה בהלכת ויינשטיין (ע "א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין

(8.3.09) ), בה נפסק כי במקרה שבו פסק דין ניתן בהיעדר הגנה או במקרה של נתבע בסדר דין מקוצר שהתגונן אך לא התייצב לחקירה על תצהירו, יהיה הנתבע מושתק מלהעלות את הטענות החותרות תחת ההכרעה העולה מפסק הדין שניתן נגדו. דומה כי האמור בהלכת ויינשטיין תקף לענייננו מכוח קל וחומר. המבקשת במקרה דנן העלתה את טענת הקיזוז ואף התקיים דיון בעניין. עם זאת, המבקשת נמנעה מלהתייצב למועד הדיון הנוסף שנקבע בתיק, וכן מלהגיש כתב תשובה, וזאת על אף הוראת בית המשפט. למבקשת, אם כן, ניתן יומה בבית המשפט, וטענתה עמדה בפני בית המשפט. בית המשפט אמנם לא דחה מפורשות את טענת הקיזוז, אך בקבלת תביעת המשיבים גלומה דחיית הטענה ובכך נוצר השתק פלוגתא. מכל מקום, גם אם הייתי מקבלת את טענת המבקשת ליישום שגוי של ההלכות הקיימות, לא היה בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", שכן כידוע יישום שגוי של הלכה קיימת אינו מהווה עילה למתן רשות ערעור ( רע"א 6162 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מכבש

י הנגב ציוד מכני הנדסי וחקלאות בע"מ (16.1.2001) ).

הבקשה, איפוא, נדחית. אין צו להוצאות.