רע"א 8843/02 אחמד שאהין נ. עירית ירושלים

1.בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש בניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון ונתן צו סגירה נגדו. מדובר בחנות מכלת המנוהלת על-ידי המבקש מזה כארבע שנים, ללא רישיון. המועד לביצוע צו הסגירה היה ב-15.10.02.

2.במקביל פתח המבקש בהליך בבית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נגד החלטת העירייה שסירבה להעניק לו רישיון. במסגרת הליך זה ביקש צו ביניים שמשמעו עיכוב ביצוע החלטת הסגירה שניתן בהליך הפלילי. בקשתו נדחתה. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.ניסיונו של המבקש להשיג בכל דרך על צו הסגירה ולהמשיך בניהול עסקו, מובן הוא, אולם לא די בכך כדי לתת למבקש רשות ערעור על ההחלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים.

4.המצב לאשורו הוא, שהמבקש מנהל עסק ללא רישיון מזה זמן רב; שהוצא נגדו בהליך פלילי צו סגירה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים שסרב לתת עיכוב ביצוע; שלא הוגש ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ולפיכך לא עומדת לדיון עצם הוצאת הצו או סירוב לעיכוב ביצוע במסגרת ההליך הפלילי. מה שעומד לדיון הוא החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים.

5.ההליך בבית המשפט לעניינים מנהליים הוא הליך נפרד שעניינו בקשה להורות על מתן רישיון. במסגרת זו נתבקש עיכוב ביצוע שלא ניתן. נימוקי בית המשפט לסירוב האמור, מקובלים עלי. אין בטענות המועלות על ידי המבקש כנגד ההחלטה כדי לכרסם בה.

הבקשה נדחית.

יש להניח שהרשות המרשה תיתן דעתה לכל הנסיבות של המקרה על מנת לבוא לקראת המבקש - ככל שניתן, לפנים משורת הדין, אם יש מקום לכך - שפרנסתו היא על החנות, שלטענתו התנהלה קודם לרכישתו אותה ברישיון.