רע"א 8861/16 דב בנדט נ. אילון - הנדסת מים ומערכות בע"מ

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"א 49168-02-16, כבוד השופט י' שינמן ), שדחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (ת"א 49433-03-14, כבוד השופטת ג' אוסי-שרעבי ). הערעור נדחה לאחר שהמבקש לא הפקיד ערובה ולא הגיש עיקרי טיעון מטעמו במועד שנקבע.

1.

המבקש תבע את המשיבה וזכה בסכום של 52,000 ש"ח. לטענת המבקש, בקשתו מן המשיבה שיומצאו לו שיקים שסחרותם אינה מוגבלת לא נענתה, והוא קיבל לידיו שיקים הכוללים הגבלת סחרות. על כן הגיש תביעה נוספת – זו התביעה מושא הבקשה – שבמסגרתה תבע מן המשיבה את סכום הכסף שנפסק לו בתביעה הראשונה ואת סכום הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מאי-תשלום סכום פסק הדין. התביעה נדחתה לאחר שנפסק כי המשיבה פעלה לקיום פסק הדין, וכן צוין כי אף אילו המשיבה הייתה נמצאת אחראית לנזקי המבקש, הרי שבכל מקרה סכום הנזקים לא הוכח.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שדרש ממנו להפקיד ערובה להוצאות בסכום של 20,000 ₪ תוך 30 יום וכן קבע כי עיקרי הטיעון מטעמו יוגשו עד שבועיים עובר למועד הדיון. ניתנו מספר הארכות למבקש להפקדת הערובה שבהן לא עמד, ואז נרשם הערעור לדחייה. בהמשך המבקש ביקש לבטל את הערובה עקב מצבו הבריאותי, אך בהיעדר אסמכתאות מתאימות בקשתו נדחתה. ניתנה לו ארכה אחרונה להפקדת הערובה ולהגשת עיקרי הטיעון מטעמו. משלא הופקדה הערובה במשך שבעה חודשים מיום ההוראה על הפקדתה, ערעור המבקש נדחה בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). כן צוין כי הערעור נדחה גם לפי תקנה 446(ד) לתקנות מכיוון שהמבקש לא הגיש עיקרי טיעון כנדרש. מכאן הבקשה לרשות הערעור המונחת בפניי.

2.

הגמישות כלפי בעלי הדין בענייני מועדים שנקבעו על ידי בית משפט קמא מוצאת את ביטויה בכך שאין צורך בטעם מיוחד כדי להאריך מועד, אלא די בהפעלת שיקול דעת של בית המשפט (ראו תקנה 528 לתקנות). אך אין להתעלם מכך כי ישנה חשיבות רבה לקיום סדרי הדין על ידי הצדדים להליך המשפטי, בפרט בהליך ערעור, שבו הפקדת ערובה היא הכלל ( ראו לדוגמה עמדתי ברע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה (14.3.2012)). במקרה

זה, התרשמתי כי הוענקה למבקש שהות ניכרת להפקיד את סכום הערובה ולהגיש את עיקרי טיעונו, מתוך הבנה למצבו הבריאותי ולעובדה כי הוא אינו מיוצג. הערעור אף נרשם לדחייה – כנדרש – עקב אי הפקדת הערובה. התזכורות הרבות והארכת המועדים על ידי בית המשפט לא הועילו, ובמצב זה לא נותרה לערכאה קמא ברירה אלא לדחות את הערעור.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.