רע"א 8864/07 ראיק סלימאן נ. פרג' חאיק

שתי ערכאות – בית משפט השלום ובעקבותיו בית המשפט המחוזי – הכירו בזכותו של המשיב (התובע) לכך שהמבקש (הנתבע) יבנה קיר תומך לאורך הגבול בין חלקותיהם הסמוכות, הכל על רקע עבודות חפירה שביצע המבקש אשר מנעו תמיכה ממקרקעיו של המשיב. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ביקש המבקש להסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' מוסא (טרם פורסם; ניתן ביום 21.11.06), שם נקבע, בהקשר של היזק למקרקעין, כי הבחירה של הניזוק בין דרכים שונות להשבת המצב לקדמותו (תיקון הנזק או פיצוי עבור ירידת ערך הקרקע), כפופה לעקרון תום-הלב. המבקש בענייננו טען – בין יתר טענותיו – כי בנסיבות העניין אין לבחור בחלופה של הקמת קיר תומך, אלא בדרכי-פיצוי אחרות, "פחות דרסטיות".

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש (למעט בעניין ניסוח הסעד האופרטיבי - לצורך עניין זה הוחזר התיק לבית משפט השלום). בכל הנוגע לטענה שהתבססה על הלכת גדיש , פסק בית המשפט המחוזי כי לזו אין נפקות במקרה הנדון. "ההלכה שנפסקה בפרשת יורם גדיש" – כך נכתב – "אינה רלוונטית לענייננו משלא טען המשיב-המזיק ומשלא הוכיח קיומם של חלופה או פתרון זולים יותר מהפתרון של בניית קיר תומך משוריין, כפי שהוצע על ידי המומחה, לשם השבת מצבה של חלקת המשיב לקדמותה".

המבקש משיג על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. את עיקר דבריו הוא מכוון לסוגיית השלכותיה של הלכת יורם גדיש על המקרה דנן. לשיטתו, מן הראוי להחזיר את התיק לבית משפט השלום, על-מנת שניתן יהיה ללבן את סוגיית יישום פסק-הדין בעניין

יורם גדיש על נסיבות המקרה דנן.

לא ראיתי להיעתר לבקשה. מצויים אנו בגלגול השלישי של הפרשה. בית המשפט המחוזי נדרש לשאלת תחולתה של ההלכה החדשה אולם לא מצא לכך בסיס בהתחשב בתשתית הטענות והראיות שהונחה. מ דובר

בשאלה של יישום ובכגון דא אין בית משפט זה נוהג להתיר רשות ערעור.

סוף דבר, לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק מתן רשות לערער, ועל כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.