רע"א 8868/14 משה (מיקי ) עשת נ. יוסף קמר עו"ד

1.

המשיב, עורך דין במקצועו, העניק שירות משפטי למבקש. הראשון הגיש תביעה לקבלת שכר טרחה בגין אותו שירות. בית משפט השלום קיבל את התביעה ( תא"ק 11789-08 , כב' השופטת הבכירה י' אחימן ). ערעור לבית המשפט המחוזי – נדחה (ע"א 11885-01-14, כב' השופטת ר' לבהר שרון ).

ביסוד הסכסוך עומד הסכם בין המשיב למבקש, במסגרתו התחייב המבקש לשלם למשיב שכר טרחה תמורת הגשת ערעור לבית המשפט העליון. הערעור הוגש ברם המבקש, כאמור, לא שילם את שכר הטרחה. תביעתו של המשיב בבית משפט השלום נתקבלה, תוך דחיית טענות המבקש שהגשת הערעור לבית המשפט העליון נועדה מראש לכישלון, ושהיה על המשיב לידעו על כך. בית המשפט המחוזי סמך ידיו על קביעה זו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבמרכזה שתי טענות: ראשית , השירות המשפטי שהעניק המשיב למבקש לא מצדיק תשלום שכר טרחה. שנית , ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור מבלי שהתייחס למכלול הטענות שהועלו - ובפרט מבלי שהתייחס לטענות כנגד מספר החלטות ביניים של ביהמ"ש השלום. מנגד, טוען המשיב כי לא נפל פגם בהכרעת ערכאות קמא, וכי הבקשה אינה מצדיקה רשות ערעור.

2.

הערעור שהוגש לבית המשפט העליון עניינו החלטה למחוק תביעה שהגיש המבקש, לאחר שלא הוגשו תצהירים מטעמו. גם אם אצא מתוך הנחה, המטיבה עם המבקש, לפיה הסיכוי לקבלת הערעור לבית המשפט העליון בכגון דא אינו מן הגבוהים, אין לומר מלכתחילה כי אין כל סיכוי לקבלו. ודאי שאין לקבוע כלל גורף. כל מקרה ונסיבותיו הוא. בהתאם לנקודת מבט זו, ניתן להציג את השאלה השנויה במחלוקת באופן הבא: האם העמיד המשיב את המבקש על הסיכונים והסיכויים המשפטיים הכרוכים בהגשת הערעור לבית המשפט העליון, בנסיבות הספציפיות שנדונו. המבקש טען כי התשובה לכך שלילית, אולם בית משפט השלום קבע, לאחר שמיעת הראיות, כי לא עלה בידו להוכיח את טענתו. בית המשפט המחוזי מצא כי אין עילה להתערב בקביעה עובדתית זו. אף בבקשה הנוכחית לא הצביע המבקש על טעם המצדיק סטייה מן הכלל לפיו לא תתערב ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות הנובעות מהן – ובגלגול שלישי על אחת כמה וכמה.

אף יתר טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, המבקש ערער גם על החלטות ביניים שונות שניתנו בבית משפט השלום, כגון ההחלטה על סיום החקירה הנגדית שערך ודחיית בקשתו להזמין עדים נוספים. בית המשפט המחוזי לא התייחס לכל הטענות הרבות שעלו בכתב הערעור, אחת לאחת. אולם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בבירור כי הוא סומך את ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום, ואינו מוצא מקום להתערב בהן – לא בהחלטות הדיוניות ולא בהכרעתו המהותית. לגופן של החלטות, לא ניתן טעם טוב מדוע נפל פגם בהחלטות הביניים של בית משפט השלום. עולה כי שתי הטענות שהוצגו אינן עומדות באמות המידה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לאמור, בין אם – "בית המשפט היושב כערכאת ערעור, אינו חייב להתייחס באופן קונקרטי לכל טענה וטענה של המערערים בתיק, באופן שאי התייחסות כזו פירושה התעלמות. בית המשפט מתייחס לטענות שנראות בעיניו משמעותיות ורשאי הוא שלא להתייחס לטענות שאינן נראות לו לצורך הכרעה" (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ , פסקה 11 (27.07.2008)) – ובין אם ניתן היה להתייחס לעניין בקצרה ובתמצית, העניין אינו מצדיק, בנסיבות העניין, רשות ערעור על התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

סיכומו של דבר, גם אם בדיעבד התברר שלא צמחה למבקש תועלת מהגשת הערעור, הרי שזוהי תוצאת הסיכון שנטל על עצמו בעת שבחר להגיש ערעור, על הסכם שכר הטרחה אליו הגיע. ויוזכר כי כמרחב הסיכון אף מרחב הסיכוי.

3.

הבקשה נדחית. לאחר שיקול, ולא בלי היסוס, אינני עושה צו להוצאות.