פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
889/22
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
אנטון טלוסטיך
נ ג ד
המשיבה:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד מיום 12.12.2021 בע"א 43995-06-21 שניתנה
על-ידי כב' השופטים ע' כהן-אב"ד; ח' קיציס; ר' חיימוביץ
בשם המבקש:
עו"ד גיא סקוב
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע׳ כהן , כב' השופטת ח' קיציס וכב׳ השופט ר' חיימוביץ ) בע״א 43995-06-19 שניתן ביום 12.12.2021, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ר׳ הירש ) בת״א 70688-01-19, שניתן ביום 6.5.2021. בפסק דינו, קבע בית משפט השלום כי האירוע מושא התביעה בא בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975 (להלן:
חוק הפיצויים ).
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 17.10.2021 סיים המבקש לפרוק בטון ממשאית מערבל בטון ועלה למשאית כדי לשטוף את שאריות הבטון מפתח היציאה. כאשר ירד המבקש מן המשאית באמצעות הסולם נתפסה אצבעו בסולם, והוא החליק עד שנפל על הכביש (להלן: התאונה ). בגין פגיעתו בתאונה האמורה הגיש המבקש תביעת פיצויים נגד המשיבה, היא מבטחת המשאית, לבית משפט השלום.
3.
בגדר התביעה נחלקו המשיבה והמבקש בשאלה אם התאונה מהווה ״תאונת דרכים״ כמשמעותה בחוק הפיצויים. בית משפט השלום קיבל את עמדת המבקש וקבע, בין היתר, כי פעולת השטיפה של פתח יציאת הבטון של המערבל נדרשה מבחינה בטיחותית לצורך המשך הנסיעה במשאית, כך שהתאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים.
המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור. בעיקרו של דבר, נקבע כי בעת שנפל המבקש מן הסולם לאחר שטיפת המערבל, הוא לא היה ״משתמש״ כהגדרתו בחוק הפיצויים ולכן לא ניתן לסווג את התאונה כ"תאונת דרכים" על-פי חוק הפיצויים.
מכאן הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן
4.המבקש סבור כי יש לאמץ את פסק דינו של בית משפט השלום וטוען, בין היתר, כי בית משפט השלום ביסס את קביעתו על כך שכוונתו הייתה להמשיך בנסיעה מיד עם השלמת פעולת הירידה מהסולם. לטענתו, בית המשפט המחוזי שגה שעה שלא ראה בירידה מסולם המשאית המוּנעת על מנת להיכנס לתא הנהג ולהמשיך בנסיעה כ"ירידה לצורך כניסה אל הרכב וכפעולה אינטגרלית לנסיעה". אשר לפעולת שטיפת שאריות הבטון, מוסיף המבקש כי שטיפת החלק ממנו יוצא הבטון וריקונו היא חיונית לפעולת הפריקה של המשאית ומהווה חלק אינטגרלי ממנה; וכן כי הצבת האירועים על ציר הזמן מעלה כי קיימת זיקה הדוקה בין שטיפת פתח מיכל הבטון וריקונו בסיום פעולת הפריקה לבין הירידה מסולם המשאית.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה, שוכנעתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה.
6.
כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשה נופך עקרוני, מקריאת הבקשה עולה כי היא נוגעת לעניינו הפרטני והיא אינה מעוררת שאלה עקרונית שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי". עוד שוכנעתי כי מתן רשות ערעור אינו דרוש על מנת למנוע עיוות דין .
די בכך כדי לדחות את הבקשה.
אוסיף, כי אין בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 7754/21 היימוני נ' הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים , פסקה 6 (15.11.2021); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).
7.
למעלה מן הדרוש, אעיר כי בית המשפט המחוזי יישם נכונה את הלכות בית משפט זה בנדון. בתמצית, וכפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, מטרתו של תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים הייתה להביא לצמצום הגדרת המונח "תאונת דרכים", וזאת על רקע הפרשנות המרחיבה שניתנה למונח זה בפסיקה עובר לתיקון. בתוך כך, כלל תיקון מס' 8 הגדרה מפורטת וקזואיסטית למונח "שימוש ברכב מנועי״. כפי שכבר ציינתי באותו הקשר אך לאחרונה:
"פסק הדין בעניין ינטל מהווה נקודת מפנה בפרשנות המונח "שימוש ברכב מנועי", שכן בגדרו נקבע כי הגדרתו העדכנית של "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים היא רשימה סגורה, וכי אין עוד מקום לכלול בהגדרה זו שימושי לוואי אשר אינם מנויים בה. כלשונו של המשנה לנשיאה א' ריבלין , ׳ההבחנה בין 'שימוש עיקרי' ל'שימוש לוואי' שנועדה להרחיב את הגדרת 'השימוש ברכב' שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה׳״ (ראו בהרחבה:
רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקאות 17-16 והמקורות המובאים שם (2.11.2021)).
8.
עוד אוסיף כי התוצאה האמורה נכונה אף בהתחשב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום כי המבקש התכוון להיכנס לרכב לצורך נסיעה לאחר שטיפת שאריות הבטון. ברי כי אין בכוונה זו, שטרם מומשה, כדי לצלוח את התנאים שנקבעו בפסיקה על מנת שהיא תבוא בגדר מתחם השימוש ברכב המנועי (ראו והשוו: רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקאות 27-23 (12.5.2019 ( ; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 203-202 (מהדורה חמישית, 2020) ( .
9.
נוכח המקבץ, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובת המשיבה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ב באדר א התשפ"ב (13.2.2022).
ש ו פ ט ת