פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8894/06
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשים:
1. סיוון דנינו
2. דניאל דנינו
3. עליזה דנינו
4. יהודה דנינו
5. גלית סעדון
6. דקלה דנינו
נ ג ד
המשיבים:
1. סהר ציון חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
3. ערן וייסמן
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום
15.10.06 בת.א. 1056/04 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' אברהם
בשם המבקשים:
עו"ד ח' מנדלבאום
בשם המשיבים:
עו"ד א' שור
החלטה
במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחים בתחומים שונים, ובכלל זה, בתחום השיקום. המומחים כולם נתנו את חוות-דעתם, ואז נתבקשה פסילתה של חוות-הדעת בתחום השיקום. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. בית המשפט מצא כי החלטתו בדבר מינוי המומחה בתחום השיקום היתה שגויה, שכן היא נסמכה על סברה – מוטעית – לפיה בעלי-הדין מסכימים על עצם המינוי, וחלוקים ביניהם רק בשאלת זהות המומחה. בית המשפט הבהיר: "אלמלא הסכמה על עצם המינוי" – הסכמה שכאמור לא היתה – "כי אז הייתי סבור, כי אין מקום למינוי באותו שלב, ושקילת עצם המינוי צריכה להיעשות לאחר שיתנו כל שאר המומחים את דעתם". זאת ועוד, בית המשפט ציין כי מכל מקום גם המבקשים הסכימו שהמומחה בתחום השיקום יעשה את מלאכתו לאחר ששאר המומחים ישלימו את מלאכתם, ובפועל, לא כך היה, והמומחה בתחום השיקום הקדים ונתן את חוות-דעתו. התוצאה היתה שבית המשפט הורה על פסילת חוות-הדעת וקבע שיחליט בשאלת מינויו של מומחה שיקומי לאחר שיישמע את עמדות בעלי-הדין בנושא. על החלטה זו משיגים המבקשים בפני.
קראתי את טענות הצדדים ולא ראיתי עילה מספקת להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.
המבקשים סבורים כי האופן שבו השתלשלו העניינים, כמו-גם הדרך שבה פעלו הצדדים, יצרו מצב (ומצג) שבו לא היה עוד מקום – אף לא היתה עוד לבית המשפט קמא סמכות – לפסול את חוות-הדעת שנתן המומחה בתחום השיקום. הם סבורים שפסילת חוות-הדעת היא צעד לא מידתי. לא ראיתי להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה המבררת על יסוד השגות אלה. אמנם נכון הדבר, שפסילת מומחה מטעם בית המשפט איננה צעד שבית המשפט ממהר לנקוט בו, במיוחד אם הוגשה כבר חוות-הדעת של המומחה. מצד שני, מומחה בתחום שיקום יש למנות ברגיל (הגם שלא תמיד) רק לאחר שהמומחים בתחומים השונים השלימו את חוות הדעת שלהם, והניחו את התשתית העובדתית-רפואית לקביעת הנפקויות השיקומיות (רע"א 1933/03 דהן נ' סאיג , פ"ד נז(5) 162). במקרה זה, בית המשפט המחוזי בא לכלל מסקנה שהמינוי שהוא עצמו הורה עליו נבע מתוך טעות, ובשל שמ דובר בהחלטת ביניים, לא היה בית המשפט מנוע מלשקול שוב את העניין. משכך עשה, אין מקום להתערבותנו.
הבקשה נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ט בטבת התשס"ז (9.1.07).
המשנה-לנשיאה