רע"א 89/99 ד"ר אנדרה וייסמן נ. חברת AAT&TBV חברה רשומה בהולנד

1.

המשיבים פיתחו שיטה לגמילה מהירה מסמים, המבוססת על טיפול תרופתי בהרדמה כללית (להלן- "שיטת סיטה"). ביום 7.2.94 נעשה הסכם בין המשיבים לבין המבקש, שהוא רופא, בדבר יישום משותף של השיטה. בעקבות סכסוכים ביניהם עשו הצדדים הסכם נוסף (להלן - "ההסכם השני") לפיו הסתימה פעילותם המשותפת, המבקש קיבל סך 400,000 דולר ונותרו בידיו זכויות שימוש בלעדיות בשיטת סיטה בישראל. כן התחייב המבקש לשמור בסוד חלק מהמידע שמסרו לו המשיבים.

לטענת המשיבים הפר המבקש את ההסכם השני הפרה יסודית בכך שהציג את עצמו, את מכון סיטה שהפעיל את השיטה בישראל ואת ד"ר מיכאל רייטר, שהיו המבקשים בהליכים הקודמים (להלן- "המבקשים") באינטרנט, בפירסומים ובראיונות לתקשורת, כממציאי השיטה. בעקבות ההפרה ביטלו המשיבים את הרישיון שנתנו למבקש לטפל בגמילה בשיטת סיטה.

לפי ההסכם השני הועברו הסכסוכים להכרעת בורר. בפסק הבוררות קבע הבורר כי שיטת סיטה שפיתחו המשיבים היא שיטה סודית, כי המבקשים קיבלו מהמשיבים 400,000 דולר כחלק מהתמורה על פי ההסכם ומשבוטל עליהם להשיב סכום זה למשיבים. על סמך הקביעה בענין הסודיות גם נתן הבורר צווי מניעה

נגד המבקשים המגבילים אותם בשימוש בשיטה וכן הורה כי יעבירו למשיבים מסמכים הכוללים מידע בקשר לשיטה.

המשיבים ביקשו לאשר את פסק הבוררות, ואילו המבקשים ביקשו לבטל מספר הוראות שנכללו בו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג אליעז), בפסק דינו מיום 16.11.98, דחה את טענותיהם של המבקשים ואישר את הפסק. המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין.

2.

ביסוד השגותיו של המבקש על פסק הבוררות עומדות שלוש עילות מרכזיות: הראשונה - צווי המניעה שנתן הבורר (בין היתר, בענין העברת מידע והענקת זכויות לצד ג', הצגת המבקשים כמפתחי השיטה, שימוש בסודות מסחריים) לוקים בחוסר בהירות ואינם ניתנים לביצוע. עוד טען לענין זה כי צווי המניעה ניתנו בניגוד לדין המהותי, לפיו רק מידע סודי ניתן להגנה ואילו כאן לא מדובר במידע כזה; השנייה - הבורר פסק בניגוד לדין המהותי בקבעו כי על המבקש להשיב למשיבים את הסך של 400,000 דולר. לגבי חיוב זה הגיש המבקש בקשה להגשת ראיה נוספת; השלישית - למבקש נגרם עיוות דין לפי סעיף 26(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן - "חוק הבוררות").

3.

בית המשפט המחוזי בחן את ההשגות ודחה אותן; ויפה עשה.

אשר לעילה הראשונה לא מצא ממש בטענה שלא ניתן לאכוף את הצווים מחמת חוסר בהירות. כמו כן קבע כי צווי המניעה באו להגן על הסוד המסחרי הגלום בשיטת סיטה, אף על פי שלא אושרה בישראל כפטנט, ולפיכך היה מקום לתיתם. גם אני סבור כמותו.

אשר לעילה השנייה קבע שהיה יסוד להחלטתו של הבורר לחייב את המבקש להשיב את הסכום ששולם לידיו, וזאת על פי נימוקיו של הבורר, ולפיכך לא ראה מקום לבטל את חיובו של המבקש. כפי שציין, "מדובר בהשבה של מה שנתקבל במסגרת חוזה אשר הופר ובוטל ע"י המבקשים. הטענה כי הסכום שולם לידיהם תמורת וויתור על סימני מסחר שהעמידו המבקשים לרשות המשיבים, נדחתה חד משמעית ע"י הבורר הנכבד". מדובר, אפוא, בממצא שבעובדה שקבע הבורר על פי הראיות שאין מקום להתערב בו. במצב דברים זה - ולאור מכלול הראיות שהיו לפני הבורר - לא מצאתי מקום להתיר בשלב זה את הגשתה של עדות נוספת של עד במשפט אחר, שיש בה לדעת המבקש, כדי לתמוך בגירסתו.

אשר לעילה השלישית

קבע בית המשפט שלא נגרם למבקש עיוות דין. כפי שהדגיש, "הפרת התחייבויות המבקשים והצורך בניהול הליכים משפטיים ממושכים בכדי להגן על זכויות המשיבים בשיטת סיטה, מצדיקה את התוצאה אשר אליה הגיע הבורר הנכבד בפסק הבוררות". עיינתי בטענותיהם ההדדיות של בעלי הדין וגם במסקנה זאת לא מצאתי מקום להתערב.

4.

בשולי הדברים אוסיף, לעניין טענתו של המבקש לפיה פסק הבורר בניגוד לדין המהותי (סעיף 24(7) לחוק הבוררות), כי לא ניתן לקבוע על פי המסמכים שהוחלפו בין בעלי הדין לבין הבורר שהיתה הסכמה חד משמעית

שעליו לפסוק לפי הדין המהותי. מכל מקום אין ללמוד מתוך פסק הבוררות כי הבורר פסק שלא לפי הדין.

גם טענתו הנוספת של המבקש לפיה פסק הבורר למשיבים סעדים שלא בא זכרם בהסכם הבוררות ובכתבי הטענות - ובכך חרג מסמכותו במשמעות האמור בסעיף 24(3) לחוק הבוררות - דינה להידחות. בעניין זה מקובלת עלי תשובת המשיבים לפיה השימוש בשיטת סיטה, שאותו תבעו לאסור כליל, כולל בחובו את האיסור להעביר מידע לאחרים אודות השיטה. לפיכך רשאי היה הבורר להעניק למשיבים את מקצת הסעד שביקשו, בכך שהתיר למבקש להשתמש בשיטה בעצמו אך אסר עליו להעביר מידע עליה לאחרים.

5.

הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקש יישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך - 20,000 ש"ח.