רע"א 8921/12 נחמיה אברהם נ. מלכה אליהו

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מימים 5.12.2012 ו-6.12.2012 (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט ), בגדרן נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד למניעת דיספוזיציה בנכס הנמצא במחלוקת בין הצדדים.

2.

ביום 5.12.2012 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לטענתו של המבקש, התקשרו עימו המשיבים בהסכם למכירת דירה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. לטענתו, על אף שנכרת בין הצדדים חוזה מחייב, גמלו המשיבים בליבם להפר את החוזה והתקשרו בעסקה נוגדת בינם לבין עצמם, על מנת לנשל את המבקש מזכויותיו בנכס. במסגרת התביעה עתר המבקש, בין היתר, לסעד הצהרתי בדבר תקפות ההסכמות שבין הצדדים, כמו גם סעד של אכיפת ההסכמות האמורות על המשיבים. יחד עם כתב התביעה, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אשר יאסור על המשיבים לבצע דיספוזיציה בנכס או כל שינוי במרשם המקרקעין.

עוד ביום הגשת התביעה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו מניעה זמני. נקבע כי נוכח לשונו המפורשת של סעיף 8 לחוק המקרקעין, המחייב קיומו של הסכם בכתב בין הצדדים, לא עלה בידי המבקש להראות קיומו של הסכם כאמור. כן צוין כי כתב התביעה והבקשה לסעד זמני מגלים טענות רבות העשויות להקים למבקש עילות אחרות, ברם "לא שוכנעתי כי למבקש סיכוי ממשי להצליח בסעד של אכיפת הסכם". בקשת הבהרה שהגיש המבקש ביום המחרת – 6.12.2012 – נדחתה אף היא באותו היום, תוך קביעה דיון במעמד הצדדים ליום 30.12.2012. מכאן הבקשה שלפני.

3.

לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא שעה שדחה את בקשתו למתן סעד זמני. לטענתו על אף העסקה שנחתמה בינו לבין המשיבים, האחרונים חתמו על עסקה נוגדת בינם לבין עצמם, וביום 21.11.12 נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב 2 על זכויותיו של משיב 1 בנכס, והדבר מלמד על החשש מפני יצירת מצב בלתי הפיך שייסכל את התביעה לסעד הצהרתי ולאכיפה. לגופו של עניין טוען המבקש כי דרישת הכתב נתמלאה בנסיבות התיק וכי במקרים המתאימים, היעדר תום לב עשוי לשלול או לרכך את דרישת הכתב במקרקעין. עוד צוין כי הראיות שהובאו על ידי המבקש מקימות תשתית מספקת לקיומה של התחייבות המשיבים למכור למבקש את הנכס הנדון. בין המסמכים האמורים תכתובות דואר-אלקטרוני, טיוטות הסכם המכר, יפויי כוח לעסקה ותצהיר המבקש. באשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי זה "נוטה לטובת המבקש, אשר הנזקים שעלולים להיגרם לו אם לא יינתן צו מניעה זמני כמבוקש... עולים לאין שיעור על כל נזק או אינוחות שייגרמו (אם בכלל) למי מהמשיבים".

4.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. עיון בבקשה ובהחלטות בית משפט קמא מגלה כי על פני הדברים לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. מבלי להביע עמדה ביחס לתביעה גופה, עיון במסמכים דרכם מנסה המבקש להתגבר על משוכת דרישת הכתב, מעלה קושי. יפויי הכוח שהציג המבקש ניתנו לבא כוחו ולאחותו, ואין בהם לכאורה ללמד על קיומה של עסקה. החלופה המרובה של טיוטות הצדדים, כמו גם הכתרתן בכותרת "לצרכי משא ומתן" – אומרת אף היא את דברה. זו אף זו, לא עולה כי חילופי תכתובות הדואר האלקטרוני בין הצדדים מיטיבים דווקא עם המבקש. די בלצטט את אשר כתב בא כוח המבקש לבא כוח המשיבים בהודעת דואר אלקטרוני מיום 10.9.2012:

"המו"מ להסכם נמשך יותר מדי זמן, ומתנהל לאט מדי, ולכן אבקשך לאשר לי עד מחר יום שלישי שעה 12:00 אם הטיוטה המצ"ב מקובלת על מרשיך או לא . אם (ורק אם...) הטיוטה המצ"ב תאושר על ידך כאמור, נוכל לחתום על החוזה ביום חמישי זה ה-13.9.12... אם לא תאשר לי את הטיוטה המצ"ב, נצטרך לשקול לנתק ולסיים את המו"מ" (ההדגשה במקור).

נדמה שיש בדברים כדי להאיר במידה מסוימת את ההסכם אליו הגיעו הצדדים, ככל שקיים כזה. והכל כמובן – בשלב מקדמי ולכאורה.

באשר למאזן הנוחות, אמנם ברגיל סוגיית דיספוזיציה בנכסי מקרקעין מצריכה מבית המשפט משנה זהירות בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני. ואולם, בענייננו, לא הצביע המבקש על נזק קונקרטי העלול להיגרם לו. העסקה הנוגדת שנחתמה על פי טענתו הינה בין המשיבים לבין עצמם, ועל פניו לא קיימת אינדיקציה להעברת הנכס לצדדים שלישיים. בכל מקרה, ניתן להבין מתוך הדברים את עמדת המבקש ביחס לנזק שלגישתו ייגרם לו. אולם, אינני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש במידה כזו, שיש בה לגבור על עצמת סיכוייו לזכייה בסעד של אכיפה. העובדה כי בין הצדדים נקבע דיון ליום 30.12.2012, אף בה יש כדי לעקר במידה מסויימת את טענות המבקש.

ויודגש, הדברים לעיל אמורים בהקשר לסעד של אכיפת החוזה, במסגרתו התבקש צו המניעה. כפי שציין בית משפט קמא: "אומר עוד כי מעיון בבקשה המפורטת עולה כי היא שזורה בטענות רבות (ויתכן בהחלט כי הן מוצדקות) לקיום מו"מ שלא בתום לב, להפרת התחייבות שניתנה בע"פ ועוד כהנה של טענות שהמכנה המשותף לכולן הוא כי הסעד הרלוונטי יהיה בסופו של יום סעד כספי ככל שהמבקש יזכה בתביעתו". לאמור – ברי יותר כי אין בהחלטות בית משפט זה ובית משפט קמא כדי לקבוע ממצאים ביחס לטענותיו של המבקש בכל היבט שאינו קשור לסעד האכיפה. הראיות תובאנה, העדים יישמעו, ובית המשפט יפסוק את דברו.

5.

בקשת רשות הערעור נדחית. במצב דברים זה, ממילא אין מקום לדון בבקשת המבקש למתן סעד זמני בערעור. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12089210_Z01.doc

עק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il