רע"א 8924/02 אריאלה נבו נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.נגד המבקשת נפתח על ידי המשיב 1 (הבנק) תיק הוצאה לפועל במסגרתו מתנהל הליך למימוש משכון, מונתה המשיבה 2 ככונסת נכסים וניתן נגד המבקשת צו פינוי מנכס המקרקעין נשוא המשכון. כמו כן מתנהל נגד המבקשת הליך פשיטת רגל בו מונה מנהל מיוחד (המשיב 3) מטעם כונס הנכסים הרשמי (המשיב 4).

2.המבקשת מבקשת למנוע את הליכי הפינוי ומכירת הנכס הממושכן באמצעות ההוצאה לפועל באופן שאלה יתנהלו במסגרת פשיטת הרגל. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' אלשיך) דחה את בקשתה לעשות כן. על החלטת בית המשפט המחוזי מ-17.10.02 הוגשה בקשת רשות ערעור זו ובמסגרתה בקשה לעיכוב ביצוע.

3.עיינתי בבקשה ובתגובה לה על כל נספחיהן והגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לעכב את ביצוע פינוי הנכס וכי דין בקשת רשות הערעור להידחות. טענותיה המרכזיות של המבקשת הן: משכון רשום אינו ניתן למימוש ועל בעל המשכון "לפעול על דרך תביעה כספית או בדרך הוכחת חוב במסגרת הליכי פשיטת רגל; על הנכס קיים משכון נוסף לטובת בעלה לשעבר; מכירת הנכס במסגרת הוצאה לפועל יניב מחיר נמוך מזה שיושג במסגרת הליכי פשיטת רגל והנושים יצאו מופסדים; במסגרת מימוש המשכון ויתרה היא על זכות דיור ואילו במסגרת הליכי פשיטת הרגל זכאית היא לדיור חלוף.

4.לא נראה לי כי איזה מטענות אלה מצדיקות עיכוב ביצוע או מתן רשות ערעור.

אין ממש בטענה כי משכון על זכות במקרקעין אינה ניתנת למימוש. הפסיקה המובאת על ידי המבקשת (רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק "משכן" – בנק הפועלים למשכנתאות (טרם פורסם) ) אינו תומך בטענתה. שם הזכות עצמה ביחסים בין מוכר הזכות לבין מקבלה, בוטלה על ידי ביטול המכר. כאן הזכות שרירה וקיימת.

5.משויתרה המבקשת על זכות דיור בשטר המשכון תופס ויתור זה גם כאשר שטר המשכון ממומש במסגרת הליכי פשיטת רגל ואין נקיטה בהליך אחד יכולה ליתן בידיה זכות שלא ניתנת לה בהליך אחר.

6.המשכון שנרשם לטובת בעלה לשעבר שנתיים לאחר שנרשם המשכון לטובת הבנק אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זכות המימוש של הבנק את המשכון שבידיו.

7.הטענה לפיה יתקבל מחיר גבוה יותר במסגרת הליכי פשיטת הרגל, אינה מגובה בראיות כלשהן. אלה דיבורים בעלמא מה עוד שסביר להניח כי כונסת הנכסים שמונתה מטעם הבנק מעוניינת שיושג מחיר מירבי בעד הנכס כדי להכניס את העודף מעל החוב לבעל המשכון, אם יש עודף כזה, לקופת פשיטת הרגל, לטובת הנושים. חזקה עליה שאינה דואגת לנושים פחות מדאגתה של המבקשת.

8.טענות אחרות של המבקשת אינן מצריכות התייחסות ודי באלה שפורטו ונדחו כדי לדחות את הבקשה.

9.אשר על כן, נדחית בקשת רשות הערעור וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי.