רע"א 8924/15 רע"א 8924/15

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 15632-07-15, כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ ), במסגרתה נדחתה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (רע"צ 38325-01-15, כב' סגן הנשיא ג' ארנברג ). החלטה זו אישרה את החלטות רשם ההוצאה לפועל בלשכת ירושלים, לפיהן נדחתה עמדת המבקש ונקבע כי אין לעכב את מימוש הדירה שבבעלותו עד להעמדת סכום החוב בתיק על חוב הפיגורים בלבד (תיק הוצל"פ 03-20573-08-6).

1.מהחומר עולות העובדות הבאות: המבקש ורעייתו (להלן ביחד: המבקש ) נטלו הלוואות מן המשיב (להלן: הבנק ), אשר להבטחת החזרן שועבד נכס מקרקעין שבבעלותם (להלן: הדירה ). משלא עמד המבקש בתשלומים השוטפים של ההלוואות, הועמדה יתרתן לפירעון מיידי ונפתחו הליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה. בשלב מסוים, הגיעו הצדדים להסדר פשרה שאושר בבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 3280/09, כב' השופט א' פרקש . להלן: ההסדר ). במסגרת ההסדר, בין היתר, הופחת סך של 78,000 ש"ח מסכום ההלוואות, סוכם כי יתרת החוב עומדת על למעלה מ-2 מיליון ש"ח וכי המבקש מוותר באופן סופי ומוחלט על כל טענה באשר לאופן חישוב ההלוואות. עוד הוסכם על מועדים לפירעון חוב הפיגורים, וכי אי תשלום סכום כלשהו במועדו תביא להקטנת סכום ההפחתה לכדי 35,000 ש"ח בלבד, ובעיקר לחידוש הליכי המימוש ופינוי הדירה.

זמן קצר לאחר מכן, פנה הבנק בבקשה לחדש את ההליכים לנוכח הפרת ההסדר על ידי המבקש, ובקשתו התקבלה. המבקש מצידו הגיש בקשה בטענת "פרעתי", במסגרתה נטען לשגיאות בחישוב שער הדולר של ההלוואות וכן כי הבנק הוא שהפר את ההסדר בעוד שהמבקש עמד בו (להלן: הבקשה בטענת פרעתי ). בסמוך לאחר מכן הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום (ת"א 40197-10-1), המהווה חזרה על טענותיו בבקשה בטענת פרעתי (להלן: התביעה בבית משפט השלום ). בגדר התביעה התבקש ביטול ההסדר לנוכח הפרתו על ידי הבנק וכן סעד כספי בגין חיוב המבקש ביֶתֶר, לשיטתו.

2.ביום 21.11.2011 דחה רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם ש' קטוביץ ) את הבקשה בטענת פרעתי, בקבעו כי מאחר שהמבקש הפר את ההסדר ולא הוכיח כי הבנק הפר אותו – הרי שניתן לנקוט נגדו הליכי פינוי (נספח ז' לבקשה. להלן: ההחלטה הראשונה בבקשה בטענת פרעתי ). המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית משפט השלום, שהורה על החזרת התיק לרשם ההוצאה לפועל לשם שמיעת עדויות, לנוכח קיומה של מחלוקת עובדתית בעניין הפרת ההסדר.

בעקבות החלטה זו התקיים בפני רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם א' אבני ) בירור עובדתי מקיף בשאלת הפרת ההסדר על ידי הצדדים, לרבות הגשת תצהירים ושמיעת עדויות. ביום 3.11.2013, לאחר בירור זה, דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה בטענת פרעתי (להלן: ההחלטה השנייה בבקשה בטענת פרעתי ). נקבע כי המבקש הפר את ההסדר, וטענתו לפיה הבנק הוא שהפר אותו לא הוכחה. ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט השלום, וכך גם בקשה למתן רשות ערעור על החלטת האחרון. בכך הפכה ההחלטה השנייה בבקשה בטענת פרעתי לחלוטה. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 23.7.2014 קבע רשם ההוצאה לפועל כי כונס הנכסים יפעל לקידום הליכי מימוש הדירה. בקשה לביטול החלטה זו נדחתה בהחלטה נוספת מיום 31.8.2014, בה קבע הרשם כי גובה החוב בתיק עומד על סך של כ-2.1 מיליון ש"ח וכי התיק מתנהל לגביית מלוא חוב ההלוואה ולא רק לגביית חוב הפיגורים.

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטות אלה ולעריכת תחשיב מחודש של סכום החוב בתיק. בהחלטה מיום 14.12.2014 נדחו גם בקשות אלה. שוב נקבע כי התיק מתנהל לגביית מלוא חוב ההלוואה – ולא חוב הפיגורים בלבד, כטענת המבקש – וכי מדובר בעניין שנקבע בהחלטות קודמות והפך לחלוט. בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטת רשם נוספת מיום 30.12.2014, לפיה "הדרך להשיג על ההחלטה נשוא הבקשה קבוע בחוק" (ההחלטות מיום 14.12.2014 ומיום 30.12.2014 תכונינה להלן: החלטות הרשם ).

3.בקשה למתן רשות ערעור על החלטות הרשם שהגיש המבקש נדחתה על ידי בית משפט השלום בירושלים. נקבע כי תיק ההוצאה לפועל מתנהל כבר שנים על מלוא סכום ההלוואה ולא רק על חוב הפיגורים, והדבר היה ידוע למבקש. עוד נקבע כי ממילא בהסדר הוסכם כי אם המבקש לא יעמוד בהוראותיו (ובהן פירעון חוב הפיגורים), יהיה הבנק זכאי לפירעון מלוא יתרת ההלוואה. בית משפט השלום ציין כי כבר בהחלטת הרשם בטענת פרעתי נקבע שהמבקש הוא שהפר את ההסדר. עוד צוין בהחלטה כי הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה באיחור וגם בכך יש כדי להביא לדחייתה. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום נדחתה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, על בסיס טעמיו של בית משפט השלום. בסיפת החלטתו ציין בית המשפט המחוזי, "מעבר לדרוש", כי בינתיים ניתן פסק דין הדוחה על הסף את התביעה בבית משפט השלום – במסגרתה התבקש ביטול ההסדר מחמת הפרתו על ידי הבנק – מחמת מעשה בית דין. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

4.במסגרת הבקשה דנא, עותר המבקש להשבת התיק לבית משפט השלום בירושלים לשם שמיעת טענותיו כנגד החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר אי מימוש הדירה עקב הפרת ההסדר על ידי הבנק. לדידו של המבקש, על אף ריבוי ההליכים והערכאות, בפועל לא ניתן לו יומו בבית המשפט כאשר כל הערכאות דלמטה דחו את טענותיו מטעמים פרוצדוראליים בלבד. עוד טוען המבקש כי נוצרה "אנומליה חמורה" בין הדרך לבירור טענות הבנק נגדו לבין הדרך לבירור טענותיו נגד הבנק, כאשר הראשונות התבררו בהליך ההוצאה לפועל ואילו האחרונות התבררו בתביעה בבית משפט השלום. המבקש מוסיף כי נוצר פרדוקס, שכן תביעה זו הוגשה בעקבות החלטת רשם ההוצאה לפועל לפיה הכרעה בטענות המבקש אינה בסמכותו (המבקש הפנה לנספח ז' לבקשה, ההחלטה הראשונה בבקשה בטענת פרעתי) – ואילו פסק דינו של בית משפט השלום לפיו יש לדחות את התביעה על הסף מתבסס על "מעשה בית דין" של החלטת הרשם עצמה.

5.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה. עולה כי טענותיו של המבקש אינן מציגות את התמונה בשלמותה, ובעיקר אינן מספקות תשובה הולמת לקביעות – החוזרות ונשנות, שניתנו במשך שנים על ידי ערכאות שונות – לפיהן הבנק היה רשאי לפעול למימוש מלוא יתרת ההלוואות. טענות המבקש אינן מגלות, אפוא, כל טעם להתערבות בית משפט זה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" וליתר דיוק "גלגול רביעי". אין לקבל את ניסיונות המבקש לשנות את התוצאה שהתקבלה, שלא לשביעות רצונו, ולפתוח מחדש קביעות חלוטות. בנוסף, התביעה בבית משפט השלום הוגשה לפני

שניתנה ההחלטה השנייה בבקשה בטענת פרעתי (ונראה שאף לפני ההחלטה הראשונה בבקשה בטענת פרעתי). מכל מקום, ועיקר – טענת המבקש בדבר הפרת ההסכם על ידי הבנק נדחתה לגופה. בנוסף, ובניגוד לעמדת המבקש, אין כל החלטה של רשם ההוצאה לפועל ממנה עולה כי איננו מוסמך לדון בעניין זה. הדגש הוא כי טענותיו של המבקש בעניין הפרת ההסדר על ידי הבנק נדונו לגופן על ידי רשם ההוצאה לפועל, לאחר שמיעת ראיות, ונדחו בהחלטה מנומקת. למבקש היה את יומו להשמיע טענותיו במלואן ואין מקום להידרש להן שוב ושוב, לא כל שכן על ידי ערכאה זו ובמסגרת ההליך דנא. בנסיבות אלה, שבות ומזדקרות קביעות הערכאות קמא שהביאו להגשת בקשה זו, לפיהן לנוכח הפרת ההסדר על ידי המבקש, זכאי היה הבנק לנקוט הליכים למימוש הדירה. לבסוף אציין כי שיקולים מעשיים בדבר התמשכות ההליכים תומכים אף הם במסקנתי לפיה יש לדחות את הבקשה.

6.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות אלה, נדחית עימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצידה. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.