רע"א 8927/99 רזי קאליש נ. חברת עמידר

המשיבה תבעה את המבקשת בבית-משפט השלום לסילוק-יד מדירה אשר בבעלות המשיבה. המבקשת לא הופיעה לדיון שהתקיים בעניינה, וניתן כנגדה פסק-דין בהעדרה. בקשתה לביטול פסק-הדין נדחתה על-ידי בית-המשפט. שישה חודשים לאחר מתן ההחלטה, ביקשה המבקשת מרשם בית-המשפט המחוזי הארכת מועד להגשת הבקשה לרשות ערעור. הרשם דחה את בקשתה, שכן לא הצביעה על טעם מיוחד אשר יש בו כדי להצדיק את הארכת המועד.

בית-המשפט המחוזי (השופטת יפה הכט) דחה את ערעורה על החלטת הרשם, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוענת המבקשת, כי יש לה זכות לקבל הארכת מועד להגשת הבקשה לרשות ערעור, בנסיבות עניינה.

דין הבקשה להידחות.

למבקשת אין כל זכות מוקנית להארכת מועד, ואף נהפוך הוא: עליה להראות טעם מיוחד לכך, שכן המועד להגשת בקשה לביטול הינו מועד הקבוע בחוק, ולא מועד הנתון לשיקול-דעת בית-המשפט.

זאת ועוד: מחומר הראיות עולה, כי המבקשת מחזיקה בדירה שלא כדין, וכי סיכויי הגנתה אינם גבוהים, אף אם יוארך המועד להגשת הערעור על-ידה. בנסיבות אלו, אין אני מוצאת מקום להתערבותו של בית-משפט זה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הבקשה, אפוא, נדחית.