פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
8939/99
בפני:
כבוד
השופט י' טירקל
המבקש
:
אבישי
אפרתי
נגד
המשיבים
:
1.
רמי אייל
2.
רחל עבוד
משיב
פורמלי: 3. יעקב בצלאל, עו"ד
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בירושלים בתיק ה.פ. 537/97
שניתן
ביום 22.11.99 על ידי כבוד
השופט
י' עדיאל
בשם
המבקש: עו"ד גדעון היכל
בשם
משיבים מס' 2-1: עו"ד משה בן ארי
החלטה
1.בעלי הדין עשו הסכם לפיו הקימו שותפות לקניית שני מגרשים ובניית שתי דירות על כל מגרש. נקבע בהסכם כי כל המחלוקות יועברו להכרעתו של בורר דן יחיד. בעלי הדין העבירו מחלוקות מסוימות להכרעתו של הבורר שעליו הסכימו מלכתחילה. מאוחר יותר החליפו את הבורר בהסכמה בשל אי אמון בו ומונה בורר אחר תחתיו. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להעביר את הבורר החדש מתפקידו - גם הפעם בשל אי אמון בו - לפי סעיף 11(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן - "החוק"). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' עדיאל), בפסק דינו מיום 18.11.99, דחה את הבקשה.
המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין. כמו כן ביקש סעד זמני שימנע בעד הבורר מלתת פסק בוררות.
2.דין הבקשה להרשות ערעור להדחות.
שני נימוקים בפי המבקש: האחד - כי הבורר, שהוא עורך דין, חולק משרד משותף עם עורך דין אחר, המייצג תובע שהגיש תביעה נגד המבקש; והשני - כי לפי הצעתו של הבורר נעשה הסכם דיוני בין בעלי הדין, שהמבקש ביקש לבטל אותו, אולם הבורר דחה את בקשתו. לכך הוסיף שאם ישאר ההסדר הדיוני על כנו ואם יפסוק הבורר על פיו עלול הדבר לגרום לעיוות דין.
בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש. לענין הנימוק הראשון קבע כי הבורר ואותו עורך דין נסתייעו בשרותי משרד משותפים. קשר זה נפסק בינתיים. אין בכך, או בעובדה שאותו עורך דין מייצג לקוח התובע את המבקש, כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים. לענין ההסכם הדיוני קבע כי מטרתו של הבורר בהציעו את ההסדר הדיוני היתה להביא את בעלי הדין לפתרון בדרך ראויה ויעילה וכי סירובו של הבורר לבטל את ההסכם הדיוני אינו מצדיק את אבדן האמון בו ואין בו כדי לשמש עילה להעבירו מתפקידו.
3.סבורני שצדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה להעביר את הבורר מתפקידו. שרותי משרד משותפים של הבורר עם עורך דין שהגיש תביעה נגד המבקש - וקל וחומר כאשר הודיע הבורר לבית המשפט שאינו יודע דבר על התביעה וכי התובע אינו מוכר לו - אינם נימוקים כדי לפסול אותו. הוא הדין בהחלטה של הבורר שניתנה במהלך הבוררות, שלא נשאה חן בעיני המבקש. אפילו היתה החלטתו שגויה אין בהחלטה כזאת, כשלעצמה, כדי לקבוע שהבורר אינו ראוי לאמון. עוד ייאמר שאין בנסיבות הפרשה הנדונה דבר המעיד על כך שהחלטתו של הבורר שלא לבטל את ההסדר הדיוני היתה נגועה בפגם המצדיק, מבחינה אוביקטיבית, את אבדן האמון בו.
כאמור לעיל, סמך המבקש את בקשתו על העילה שבסעיף 11(1) לחוק. במצב דברים זה אין צורך לדון בשאלה האם ראוי לדון בהשגותיו של המבקש, בדבר עיוות הדין שההסדר הדיוני עלול לגרום לו, כבר בשלב זה או בשלב מאוחר יותר. (השוה רע"א 3017/97 י' מושקוביץ חברה לבנין בע"מ נגד מ.ר.פ.ר. בניה והשקעות בע"מ , פ"ד נא(3) 745).
4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני.
ניתנה היום, י' בטבת תש"ס (19.12.99).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99089390.
M01
- /מפ