רע"א 8951/06 החברה הארץ ישראלית לישוב עולים בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים פוגלמן, רונן ושילה) מיום 14.9.06 בתיק ע"א 2566/04, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית משפט השלום ברחובות (השופט פינשטין) מיום 1.4.04 בתיק בש"א 2307/02.

ב.

ביסוד ההליך, ערעור על שומות היטל השבחה שהוציאה המשיבה בגין מכירת מחצית הזכויות בשני מגרשים במקרקעין המכונים "אדמות הבולגרים". בערעורה טענה המבקשת כי המשיבה כבולה לשומות שהוציאה ביחס לחלקה אחרת באדמות הבולגרים (להלן חלקת כהן ), שומה שכנטען קיבלה בהמשך גם תוקף של מעשה בית דין (עמ' 15). ביום 1.4.04 דחה בית משפט השלום את הערעור. נקבע כי המשיבה אינה כבולה לשומות שנקבעו בעניין חלקת כהן. הוטעם כי המשיבה אכן יצרה מצג לפיה לקביעות בעניין כהן תהיה השלכה בעניין חלקה מסוימת אחרת (חלקת גרמנוב), אך לא בעניין שתי החלקות שמכרה המבקשת (עמ' 22). ביחס לטענת מעשה בית דין נקבע כי "היטל השבחה אינו מוטל בצורה שווה בין נישומים" (עמ' 25), וכן - במישור העובדתי - "הנני מקבל את טענת המשיבה לפיה מדובר בשתי השבחות שונות" (שם). כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי - במסגרתו הרחיבה המבקשת את היריעה, וביקשה להחיל את עמדתה על כל "אדמות הבולגרים" (עמ' 6 לפסק הדין המחוזי).

ג.

ביום 14.12.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. מעבר לאמור בהחלטת בית משפט השלום, הטעים בית המשפט המחוזי כי השאלות השנויות במחלוקת בתיק שלפנינו (ובעיקר מהי התכנית הרלבנטית ביחס למצב הקודם בעקבות הלכת דנ"א 3768/98 קרית בית הכרם בע"מ נ' הוועדה המקומית , פ"ד נו(5) 49), כלל לא התעוררו בהליך בעניין חלקת כהן (שנדון בטרם הכרעת דנ"א בית הכרם ), ובכל מקרה שלא נערך באותו הליך דיון לגופו (עמ' 7). בית המשפט הדגיש שהמשיבה לא הצליחה להוכיח עובדתית את טענתה בדבר הסכמת המשיבה לראות בהליכים בעניין חלקת כהן גורם המכריע את המחלוקת ביחס לשאר המקרקעין באדמות הבולגרים (עמ' 8). בסוף דבריו התייחס בית המשפט לטענות המבקשת ביחס לאופן חישוב ההשבחה. בית המשפט קבע כי בטענות אלה:

"מקדימה המערערת את המאוחר. כל שנתבקש בית המשפט קמא לקבוע הוא כי החלטת השמאי המכריע ופסק הדין בעניינה של גב' כהן מחייבים את המשיבה... בקשת סעד זו נדחתה בפסק הדין קמא, וכפי שהבהרנו לעיל דחייה זו בדין יסודה. מכאן ואילך על הצדדים לפעול על פי הוראת התוספת השלישית, קרי מינויו של שמאי מכריע, ובמידת הצורך - הגשת ערעור... בשלב הנוכחי אין אפוא מקום להיזקק לטענות אלה" (עמ' 9).

ד.

בבקשה שלפנינו טוענת המבקשת באורך לגבי תחולת הלכת בית הכרם כלפי המקרה שלפנינו ואופן יישומה; כנטען הותלתה תחילה זכות בעלי המקרקעין לפיצוי בעקבות תכנית פוגעת עד לתיקונה (תוך הפניה להלכת ע"א 4809/91 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נ' משה קהתי , פ"ד מח(2) 190) - ומתעוררת אפוא השאלה כיצד יחושב היטל ההשבחה. נטען עוד כי אף אם לא נוצרו מעשה בית דין או מניעות, "היה על בימ"ש קמא להכריע בסוגיה עקרונית זו של בחינת תחולת הלכת בית הכרם במקרה דנן שהיא סוגיה משפטית מובהקת " (סעיף 31 בעמ' 17, ההדגשה במקור). כן נטען כי יש להכריע בשאלה "האם כאשר רשות ציבורית עתידה לנהל מאות הליכים... וכאשר בבסיס הליכים אלה עומד גרעין משפטי זהה, ראוי לאפשר לאותה רשות להתדיין מחדש בכל הליך והליך על אותו 'גרעין משפטי', וזאת בפרט כאשר בדיון שהתקיים מול אחד הפרטים הרשות יצרה מצג כי יהיה זה דיון עקרוני שיחייב בכל שאר המקרים" (סעיף 32).

ה.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה לא אוכל להיעתר לה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הבקשה הנוכחית עותרת להקדים את המאוחר. ביסוד ההליך שתי טענות פרוצדורליות: מניעות ומעשה בית דין. שתי הטענות נדונו ונדחו לגופן, תוך התבססות – בין השאר – על קביעות עובדתיות השוללות את הטענה בדבר מצג שיצרה המשיבה, ולפיו תחייב ההכרעה ביחס לחלקת כהן ביחס לכל החלקות באדמות הבולגרים. באשר למעשה בית דין נקבע, כי אין מקום להכריז עליו, שכן גם בית המשפט לא נדרש לשאלות המהותיות שבחוות דעת השמאי המכריע. בשאלות קונקרטיות אלה אין מקום לרשות ערעור בגלגול שלישי, הנשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר). טענות המבקשת במישור המהותי לא נדונו בערכאות הראשונות, וממילא אין מקום לדון בהן לראשונה בשלב זה.

ו.

כאמור, איני נעתר לבקשה.