רע"א 8954/12 נירוסופט תעשיות בע"מ נ. ימית סינון וטיפול במים בע"מ

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ח' הורוביץ ) מיום 4.11.2012 בה קבע כי פלוגתאות שהוכרעו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה יחייבו את המבקשים בהליך שלפניו.

1.

המבקשת 1, נירוסופט תעשיות בע"מ (להלן: נירוסופט ) והמשיבה, ימית סינון וטיפול במים בע"מ (להלן: ימית ) הן חברות מתחרות העוסקות בתחום הסינון והטיפול במים. החל מחודש ינואר 2005 ועד חודש אפריל 2008, הועסק מר מלה קביטקה (להלן: קביטקה ) אצל ימית בתפקיד מנהל השיווק שלה באזורים מרכז ודרום אמריקה. בשנת 2007 פרסמה חברת כריה צ'יליאנית ששמה Minera Dona Ines De Collahussi

מכרז המזמין חברות להציע הצעות לביצוע פרויקט טיפול במים באתר פטצ'ה ( Patache ) בצ'ילה (להלן: פרויקט פטצ'ה ). ימית הגישה, בצוותא עם חברת Wet Chemical Chile S.A , חברה צ'יליאנית שהפיצה את מוצריה של ימית ברחבי דרום אמריקה, הצעה משותפת לביצוע הפרויקט והצעתם התקבלה. אף על פי כן בסופו של יום, מסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לא חתמה ימית על ההסכם הסופי לביצוע הפרויקט ונירוסופט היא זו שנכנסה בנעליה וביצעה אותו בפועל. לאחר דברים אלה, התברר לימית, לטענתה, כי קביטקה העביר לנירוסופט מידע עסקי סודי שלה בהיקף רחב ובתדירות יומיומית הכולל הצעות מחיר ותכניות מפורטות שהכינה. על פי טענת ימית, נירוסופט עודדה מעשים אלה ובגין קשר זה בינה לקביטקה נמנע מימית לבצע את פרויקט פטצ'ה ותחתיה ביצעה אותו נירוסופט.

2.

בגין האירועים הללו, הגישה ימית בחודש מאי 2008 תביעה נגד קביטקה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. כעבור שנה, בחודש מאי 2009, בעוד התביעה נגד קביטקה בבית הדין האזורי תלויה ועומדת, הגישה ימית לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשים – נירוסופט ומנהלה. על פי כתב התביעה המתוקן מחודש יולי 2010, עתרה ימית לחייב את המבקשים לשלם לה פיצוי כספי בסך של 15,000,000 ש"ח בגין אובדן רווחיה מפרויקט פטצ'ה ובגין פגיעה במוניטין. ימית טענה בתביעתה כי המבקשים הנחו, עודדו ופיתו את קביטקה לבצע את המעשים אשר בעטיים היא הודרה מביצוע הפרויקט.

3.

ביום 31.1.2012 ניתן פסק דינו המפורט של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (כב' השופטת ע' ורבנר , ונציגי הציבור מר א' רוזנר ומר י' רווה ) בתביעת ימית נגד קביטקה. בית הדין קבע כי על-פי מהות ההתקשרות בין קביטקה ובין ימית, התקיימו בין השניים יחסי עובד – מעביד. כמו כן מצא בית הדין, כי בהתקשרותו עם נירוסופט, הפר קביטקה "באופן גס ומתמשך" את חובות האמון, הנאמנות ותום הלב שהוא חב לימית. ואולם, נקבע עוד כי לא הוכח שמעשים אלה הם שגרמו לכך שבסופו של יום נסוגה ימית מביצוע פרויקט פטצ'ה. על כן, מאן בית הדין לפסוק את הסעד הכספי שהתבקש בגין הפסד הרווחים מהפרויקט, בהיעדר קשר סיבתי. עם זאת קבע בית הדין כי העמלה שקיבל קביטקה מנירוסופט בעקבות זכייתה בפרויקט פטצ'ה מבטאת התעשרות של כדין מצד קביטקה על חשבון ימית ולפיכך עליו להשיב אותה לימית. עוד קבע בית הדין כי קביטקה יפצה את ימית בסך של 100,000 ש"ח בגין הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב כמי שהעביר מידע לנירוסופט וקידם את האינטרסים שלה, בעת שהועסק על-ידי ימית.

על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו הן קביטקה, הן ימית ערעורים התלויים ועומדים לפני בית הדין הארצי לעבודה. במקביל, הגישו הצדדים בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בקשות שונות בעקבות פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה. המבקשים הגישו בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהגישה ימית בטענה כי קביעות בית הדין לעבודה יוצרות השתק פלוגתא ואילו ימית הגישה מצדה בקשה שנייה לתיקון כתב התביעה בה עתרה להוסיף סעד חלופי בעניין התעשרות המבקשים שלא כדין על חשבונה.

4.

בהחלטתו מיום 4.11.2012 דן בית המשפט המחוזי בשתי הבקשות במאוחד. בית המשפט קיבל את הבקשה לסילוק על הסף שהגישו המבקשים בחלקה, בקובעו כי התנאים להחלתו של השתק פלוגתא מתקיימים במקרה דנן. ראשית, ציין בית המשפט כי הן ימית הן קביטקה הגישו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי, אך שני הצדדים לדיון לפניו סירבו להצעתו לדחות את הדיון בבקשותיהם עד למתן פסק-הדין בערעור. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להחיל את הכלל שהגשת ערעור על פסק-דין אינה משפיעה על כוחו המחייב כמעשה בית דין. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אף שהמבקשים לא היו צד להליך בבית הדין האזורי, הם רשאים לעשות שימוש בדוקטרינת השתק פלוגתא כטענת הגנה, שכן לימית היה את יומה בבית הדין האזורי והיא לא הצליחה להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין מעשיהם של קביטקה ונירוסופט ליציאתה מעסקת פטצ'ה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מסקנתו המפורשת של בית הדין האזורי בדבר היעדר קשר סיבתי בין מעשי קביטקה לאבדן עסקת פטצ'ה מבוססת על ניתוח הראיות באופן מפורט ומעמיק ועל כן יש לראותה כקביעה מחייבת גם בהליך שלפניו. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין להתייחס באופן דומה לממצאים שמצא בית הדין האזורי לחובת המבקשים באשר להתנהלותם, שכן לא היה להם את יומם בבית הדין. אף על פי כן, הוסיף בית המשפט את הדברים הבאים (פסקה 34 להחלטה), כלפיהם מופנית הבקשה שלפניי. אביא אותם כלשונם:

"34. עם זאת, כבר עתה אציין, כי בהתאם לעיקרון ההדדיות ולעיקרון תום הלב, קביעות בית הדין באשר להיותו של מלה [קביטקה] עובד ימית, לפעולותיו בקשר לפרויקט פטצ'ה ולכך שמעל באמון מעבידתו, אמורות לחייב גם בהליך זה. למלה היה יומו בבית הדין. לבית הדין סמכות ייחודית לקבוע לעניין הסטאטוס שלו כעובד וכל המסמכים הרלוונטיים לעניין התנהלותו הוא, נפרסו בהרחבה. אין מקום לאפשר לצד, המבקש להסתמך על קביעות פסק הדין, לבקש להוכיח באשר לצד ש"היה לו יומו" באופן מלא, קביעות הסותרות את האמור בפסק הדין. זאת, אלא אם כן יצביעו הנתבעים על עדות מהותית חדשה, שיכולה להאיר באור אחר עובדה/ות שנקבעו וכי אותה עדות לא הובאה, משום מה, על ידי מלה בהליך נגדו."

להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט הוסיף וקבע בהחלטתו כי השתק הפלוגתא מוביל לדחייה של חלק בלבד מעילות התביעה של ימית על הסף, וכן נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשת ימית לתיקון כתב התביעה.

5.

הבקשה שלפניי נסבה כאמור על פסקה 34 בהחלטתו של בית המשפט קמא. המבקשים טוענים כי בית המשפט קמא ערך הבחנה שאינה מוכרת בפסיקה, בין קביעות בפסק הדין של בית הדין האזורי הנוגעות למבקשים ובין כאלה שאינן נוגעות להם.

לטענתם, המבחן המקובל בפסיקה קובע שבעל הדין שהיה לו יומו בבית המשפט יושתק מלטעון נגד הפלוגתא הפסוקה, אך לא מוכר כלל הקובע שבעל הדין שהיה זר להליך יושתק מלטעון נגד ממצאים שהוכרעו לחובת בעל-דין שהשתתף בהליך. על-פי המבקשים העובדה שקביטקה קיבל את יומו בבית הדין האזורי אינה גורעת מזכותם לקבל את יומם שלהם בבית המשפט ולא להיות כבולים לממצאי הליך שלא היו צד לו. בנוסף טוענים המבקשים כי אף שהקביעה כי קביטקה הוא עובד ימית מסורה ככלל לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הם רשאים לטעון נגדה, שכן קביעת בית הדין האזורי כי התקיימו יחסי עובד-מעביד נעשתה אגב דיונו בתביעת ימית, ולא בהליך "חפצי" מיוחד שנועד לקביעת מעמדו של קביטקה. כמו כן מוסיפים המבקשים וטוענים כי קביעתו של בית המשפט קמא נשענה על "עיקרון ההדדיות ועיקרון תום הלב", אך טענת השתק פלוגתא הנטענת על-ידי זר להליך הראשון מהווה ביסודה חריג לעיקרון ההדדיות ואין למצוא בה חוסר תום-לב. עוד טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט קמא כי המבקשים לא יורשו להביא ראיות נגד ממצאים שקבע בית הדין האזורי בעניינו של קביטקה ניתנה מבלי שימית הגישה בקשה מטעמה בהקשר זה ועל כן לא הייתה להם הזדמנות לטעון כנגדה. לבסוף הם טוענים כי המקרה דנן מצדיק ליתן רשות ערעור בעיצומו של ההליך שכן ניהול ההליך בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי תקפח את זכויותיהם ותקשה עליהם לנהל את הגנתם.

6.

ימית מתנגדת לבקשה בציינה כי קביעותיו של בית המשפט בפסקה 34 להחלטתו הינן קביעות דיוניות הנוגעות לנפקות הראייתית של הכרעות בית הדין לעבודה והן אינן מגלות עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. לגופו של עניין טוענת ימית כי בית המשפט קבע במקרה דנן קביעה מאוזנת של "מעשה בית דין מרוכך" בהתבסס על שיקולי צדק והגינות העומדים ביסוד דוקטרינת מעשה בית דין. כמו כן טוענת ימית כי קביעותיו של בית הדין לעבודה באשר למעמדו של קביטקה אמנם אינן בגדר "פסק דין חפצא" אך הן "מעין חפציות" ולא ניתן להתעלם מהשפעתן על צדדים קרובים המבקשים להסתמך על קביעות אחרות באותו פסק-דין. יתר על כן, ימית טוענת כי המבקשים הם בעלי "קרבה משפטית" לקביטקה ולהליך שנוהל בבית הדין לעבודה ולכן ניתן להרחיב את השתק הפלוגתא נגדם. לטענת ימית, המבקשים היו מעורבים לעומק בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה, באי כוחם הגיעו לכל הדיונים והמבקש 2 העיד לטובת קביטקה. על כן, כך טוענת ימית, ניתן היה להחיל על המבקשים השתק פלוגתא ביחס לכל קביעות בית הדין ואולם בית המשפט הורה באופן מאוזן ומסויג להחילו רק על חלק מן הקביעות. ימית טוענת עוד כי הפסיקה הכירה באפשרות להרחיב את דוקטרינת מעשה בית דין גם כלפי בעל דין זר שלא היה לו יומו בבית המשפט, כנגזרת של שיקולי צדק ומדיניות משפטית ראויה והיא מוסיפה וטוענת, כי בקשה להחלה סלקטיבית של חלק מקביעות פסק-דין בהליך קודם משמעה פעולה בחוסר תום לב. לבסוף, טוענת ימית כי אין לדון בבקשה כבערעור שכן היא מבקשת לנצל את זכותה להגיש ערעור שכנגד.

7 .

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על צרופותיהן החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד החלטתי כי דין הערעור להתקבל.

השתק פלוגתא הוכר בפסיקה ככלל משפטי החוסם בעל דין מלשוב להתדיין בשאלה עובדתית או משפטית זהה שנדונה בין הצדדים בהליך קודם והייתה חיונית לתוצאה הסופית (ראו: ע"א 1041/97

סררו נ' נעלי תומרס בע"מ , פ"ד נד(1) 642, 650 (2000)); ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקאות 14-13 ( 12.10.2009) (להלן: עניין אספן ); ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות , פיסקה 25

(5.1.2011) (להלן: עניין צמרות )). ככלל, אחת הדרישות לתחולתו של השתק הפלוגתא היא קיומה של זהות מבחינת הצדדים בשני ההליכים. דרישה זו מבטאת את כלל ההדדיות הדיונית, המושתת על ההנחה כי צד שאינו קשור בהתדיינות הקודמת אינו רשאי ליהנות מפירותיה אלא אם יריבו היה נהנה מהם אילו היה זוכה בדין (ראו ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק , פ"ד לא(1) 29, 35 (1976); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 526-525 (1991) (להלן: זלצמן )). אולם עם הזמן הכירה הפסיקה בחריגים לכלל ההדדיות, והבולט שבהם הוא כאשר מועלית טענת השתק הפלוגתא כטענת הגנה על-ידי זר להליך הראשון (ראו עניין צמרות , פיסקה 29; עניין אספן , פיסקה 16). הרציונאל של חריג זה הוא שהפלוגתא הפסוקה כבר הוכרעה לחובת התובע לאחר שזכה ליומו בבית המשפט בהליך הראשון ודיון מחודש בה יגביר את הסיכון להכרעות סותרות וירחיב את היקף ההתדיינות ללא הצדקה ( זלצמן , בעמ' 548). לצד זאת, לנוכח החריגה מכלל ההדדיות נקבע כי טענת השתק פלוגתא המועלית על-ידי זר להליך הראשון תיבחן בזהירות ובכפוף לחובת תום הלב (עניין אספן , פיסקה 18; עניין צמרות , פיסקה 29; רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים , פ"ד נד(5) 691, 712-711 (2003)).

8.

בהתאם להלכה זו קיבל בית המשפט קמא את טענת השתק הפלוגתא ההגנתית שנטענה על-ידי המבקשים, אף שלא היו צד להליך שהתנהל בבית הדין האזורי וקבע כי ימית מושתקת מלטעון נגד פלוגתא שהוכרעה לחובתה בבית הדין האזורי. כמו כן, בדין קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן למבקשים יומם בבית הדין האזורי ולכן אין תחולה לדוקטרינת השתק הפלוגתא ככל שהדבר נוגע לקביעות אחרות בפסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה שהינן קביעות לזכות ימית שכן יתכן שקביעות אלה הגם שאינן נוגעות במישרין למבקשים אלא למעשיו של קביטקה, הן קביעות לחובתם המגדילות את הסיכוי שהתביעה נגדם תתקבל ומשכך יש לאפשר למבקשים שלא היו צד לדיון בבית הדין האזורי להפריכן. הרציונל המרכזי של דוקטרינת השתק הפלוגתא הוא כזכור השתקת צדדים לדיון שכבר זכו ליומם בבית המשפט, ולכן היא אינה יכולה להוות בסיס להשתקתם, ולו החלקית, של המבקשים המתגוננים לראשונה מפני הטענות לקנוניה בינם לבין קביטקה. אכן קבלת טענת השתק הפלוגתא מובילה לכך שרק הקביעות לחובת ימית הן אלו שיוכרו כפלוגתא פסוקה, אך חוסר איזון זה נובע מכך שימית, ולא המבקשים, היא זו שכשלה בהוכחת טענותיה בעבר. זאת ועוד - החריג המאפשר לצד שהיה זר להליך הקודם לעתור להשתק פלוגתא לגבי סוגיות שהוכרעו בהליך הקודם לחובת הצד שכנגד, נטוע היטב ברציונלים של דוקטרינת השתק הפלוגתא ולעומת זאת החלת דוקטרינה זו על קביעות שנקבעו בהליך קודם לטובת

הצד שכנגד רחוקה מאוד מרציונלים אלה משום שהיא מחילה כאמור על הצד שהיה זר להליך הקודם קביעות הפועלות לחובתו בלא שהיה לו לגביהן יומו בבית-המשפט.

9.

הנה כי כן, ההבחנה בין קביעות הפועלות לחובת הצד הזר לקביעות הפועלות לטובת הצד הזר היא הבחנה המתיישבת לחלוטין עם הרציונלים של דוקטרינת "השתק הפלוגתא" ומשכך, אין למצוא חוסר תום לב בטענת המבקשים כמי שעמדו על הצורך בהבחנה זו, ככל שהדבר נוגע לקביעותיו של בית הדין האזורי לעבודה בהליך שבין ימית לקביטקה. משכך, שגה בית המשפט קמא בסייגו הבחנה זו בפיסקה 34 להחלטתו ובאמצו את טענת השתק הפלוגתא - מכוח עקרון תום-הלב וההדדיות - לגבי קביעותיו של בית הדין בדבר היות קביטקה עובד ימית ולעניין מעילתו באמון מעבידתו. טענתה הנוספת של ימית בדבר "קרבה משפטית" בין המבקשים לקביטקה בשל מעורבות המבקשים ובאי-כוחם בדיון בבית הדין האזורי, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי אשר קבע כי המבקשים לא היו צד בהליך ולא שלטו בניהולו, ולא מצאתי עילה להתערב בממצא עובדתי זה.

10.

ולבסוף - עתירת ימית בתשובתה להתיר לה להגיש ערעור שכנגד נטענה באופן סתמי ולאקוני בלא שהסבירה על אילו טענות יושתת הערעור שכנגד. זאת ועוד, בפני ימית עמדה האפשרות להגיש ערעור בזכות על החלטתו של בית המשפט קמא לסלק על הסף חלק מעילות התביעה שלה והיא בחרה למחול על זכותה זו. לפיכך ראיתי, כאמור, לדון בבקשה כבערעור ולהכריע בה עתה, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (וראו רע"א 566/89 טרייס טריידינג קומפני ס.א. נ' פינטו , פ"ד מד(1) 493, 496-495 (1990)).

סיכומם של דברים, הערעור מתקבל וקביעותיו של בית המשפט קמא בפסקה 34 להחלטתו לעניין השתק פלוגתא מתבטלות.

ימית תישא בשכר טרחת עורך דין המבקשים בסך של 10,000 ש"ח.