רע"א 8968/10פלוני נ. קצין התגמולים

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא י' גריל והשופטים ע' גרשון וי' וילנר )

בע"ו 22131-03-10, במסגרתו דחה את ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ) אשר קיבלה חלקית את הערר של המבקש על החלטת המשיב וקבעה קשר של גרימה בין נכותו ברצועה הצולבת הקדמית בברך ימין ובין תנאי שירותו הצבאי והחבלה בשירות מיום 14.3.05. בכל הנוגע לפגימה בסהרון הפנימי של הברך (המניסקוס) והחמרת המצב של חוסר יציבות פנימית, ערעורו נדחה.

2.

העובדות כפי שתוארו ע"י בית המשפט המחוזי הן כדלקמן: המבקש, יליד 1986, גויס לשירות צבאי בחודש פברואר 2005 בפרופיל 64 עקב ליקוי באפו ובברכו. בשנת 2001 נפגע המבקש ברגלו בברך ימין ונוצר קרע ברצועה הקולטרלית הפנימית, כשארבעה ימים לאחר אותה פגיעה הוצאו מהברך 50-60 סמ"ק דם. עוד טרם לגיוס, סבל המבקש מכאבים וטופל בפיזיותרפיה. כחודש וחצי לאחר גיוסו, החליק המבקש על הרצפה במטבח בבסיס וברכו התקפלה. כשלושה שבועות לאחר מכן, אובחנה אי יציבות של הברך והפרופיל הורד. המומחה מטעם המשיב קבע בחוות דעתו מיום 5.6.06 כי המבקש סבל בברך ימין טרם השירות ואין כל קשר של גרימה או החמרה בין האירוע לבין בעיית ברך ימין. המומחה מטעם המבקש קבע בחוות דעתו כי טרם השירות הצבאי נתגלתה בברכו של המבקש חוסר יציבות פנימית קלה מאוד ואילו לאחר הפגיעה שנתרחשה במהלך שירותו הצבאי, נמצאו ממצאים ברורים של חוסר יציבות קדמית קשה ומיניסקוס פנימי קרוע. לשיטתו, בשירותו הצבאי חלה החמרה ניכרת במצב ברכו של המבקש; פגיעה ברצועה הצולבת הקדמית ובמינסקוס הפנימי, וכן חוסר יציבות פנימית קשה- כך שדרגת חוסר היציבות הפנימית עלתה מקלה מאוד לקשה. הפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית והמינסקוס הפנימי אירעה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי של המבקש. בחוות דעת משלימה ציין המומחה מטעם המשיב כי לא ניתן להוציא מכלל חשבון שהקרע ברצועה הצולבת הקדמית נגרם בתאונה שאירעה בעת השירות הצבאי ויש לאשר קשר של גרימה בין החבלה האירוע לבין הקרע ברצועה הצולבת הקדמית. לנוכח הסכמת המשיב להכיר בקיומו של קשר של גרימה לגבי הרצועה הצולבת הקדמית בברך ימין, הוכר קשר שכזה. הוועדה קבעה כי אירוע ההחלקה גרם לקרע ברצועה הצולבת הקדמית בלבד, ואילו הערר בכל הנוגע למיניסקוס ולחוסר היציבות הפנימית- נדחה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בפסק דינו, סקר בית המשפט המחוזי את טענותיו של המבקש אחת לאחת ודחה את הערעור. זאת, מן הטעם שקביעת קשר של החמרת מחלה בעת השירות ובעקבותיו, וכן קביעת שיעורה של החמרה כזו, עניינן עובדתי-רפואי הנעוץ בנסיבות הפרטניות של המקרה הנדון. משהחליטה הוועדה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב לפיה סבל המבקש מפגיעה במיניסקוס ומחוסר יציבות פנימית של הברך עוד לפני שירותו הצבאי, הרי שמדובר בממצאים עובדתיים שערכאת הערעור לא תטה להתערב בהם.

3.

בבקשה שלפניי טוען בא-כוח המבקש, כי למבקש לא היה יומו בבית המשפט וכי שתי ערכאות הערעור לא דנו לגופו של עניין בטענותיו. גם החלטת ועדת הערעורים וגם פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינם מנומקים די הצורך ואינם מתמודדים עם טענותיו המהותיות. טענתו העיקרית היא שהוא לא סבל מפגיעה במניסקוס טרם שירותו וזו נגרמה לו עקב החבלה בשירותו. בעניין זה הוא מבהיר כי אין בנמצא שום מסמך רפואי מזמן אמת המצביע על כך שסבל מבעיה זו טרם גיוסו ונהפוך הוא - ישנה בדיקת אולטרה-סאונד אובייקטיבית מלפני השירות לפיה אין שום ממצא במניסקוס טרם השירות. אומנם יש 4 מסמכים מתקופת השירות המעידים על כך שהמבקש סבל מכאבים ומחוסר יציבות של הברך עוד מלפני השירות אך הוא סיפק הסברים מדוע הדברים שנכתבו אינם מדויקים, ואילו "הוועדה העדיפה להתעלם מהם, ומשום מה, העדיפה לקבל דווקא את הנכתב במסמכים אלו, שנערכו לאחר החבלה בשירות". עוד הוא טוען כי שגתה הוועדה עת נמנעה מלפסוק הוצאות לטובתו שעה שחלק מערעורו התקבל ונקבע קשר של גרימה.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). אין בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המחלוקת שנתגלעה בין המבקש למשיב היא עובדתית בעיקרה. אין חולק שהוא סבל מפגימה בברך ימין עוד לפני גיוסו כתוצאה מקרע ברצועה הקולטרלית הפנימית. המבקש טוען כי הדברים שנרשמו ממוצא פיו לכאורה בעניין הישנות התופעה של קיפול הברך (חוסר יציבות של הברך) אינם נכונים. זאת הגם שהם חזרו על עצמם באופנים שונים- טרם האירוע ולאחריו, כמתואר בפסק דינה של ועדת הערעור. ברי, כי זהו נתון עובדתי שאין מקום להתערב בו. טענתו כי לא נמצאה ראיה המעידה על כי סבל מקיפול הברך איננה מדויקת. טענה זו הוצגה גם בפני בית המשפט המחוזי במסגרת ערעורו על פסק דינה של ועדת הערעור ונדחתה. טענתו כי בסמוך לאירוע החבלתי בצבא החל "לחוש כאבים לראשונה בחייו" נדחתה על ידי שתי הערכאות שדנו בעניינו. טענה זו גם אינה מתיישבת עם הרישומים האמורים טרם אירוע החבלה ולאחריו- שנערכו בסמיכות לו. הגם והגישה בתיקים מסוג אלה היא סוציאלית במהותה וליברלית בפרשנותה, הנטל עדיין רובץ לפתחו של המבקש להוכיח את תביעתו. המבקש לא עמד בנטל זה. בית המשפט המחוזי סקר כדבעי את חוות הדעת שהגישו המומחים מטעם שני הצדדים ואת חוות דעתם המשלימות ואף התקיים דיון בפניו. הואיל והערעור על החלטות ועדת הערעור על החלטות קצין התגמולים הוא על נקודה משפטית בלבד, צודק איפוא בית המשפט המחוזי עת לא התערב בממצאיה העובדתיים של ועדת הערעור (ראו סעיף 34 לחוק הנכים).

באשר לאי פסיקת הוצאות משפט, הרי שככלל, החלטה בעניין זה ניתנת במסגרת סמכותו של בית המשפט כדין, בנושא מובהק הנוגע לאופן ניהול ההליך המתנהל בפניו. מכאן, שלא על נקלה יתערב בית המשפט שלערעור בהחלטה כגון דא אלא במקרים חריגים- כל שכן, כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור בעניין הוצאות בגלגול שלישי (ראו והשוו: רע"א 983/08 כהן נ' רשות הפיתוח ע"י מנהל מקרקעי ישראל (22.5.2008); רע"א 1589/06 נאוי נ' חסין (7.3.2006); ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט (2) 235; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה חמישית, בעמ' 698). לא השתכנעתי כי מקרה זה נכנס בגדר אותם חריגים. כך או אחרת, עניינה של הבקשה מצוי כאמור במהותו בדל"ת אמותיהם של הצדדים ולא נמצא בה פן עקרוני או ציבורי החורג מכך.

5.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.