רע"א 8968/99 דמיטרי גגוא נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים והואשם באינוס אשתו.

על פי האמור בכתב האישום, הגיע העורר לביתו כשהוא שיכור, דרש מן המתלוננת לקיים עמו יחסי מין וכשסרבה לו, החל להכותה מכות נמרצות.

לפי הנטען, קרע העורר את כותנתה מעליה, ואיים עליה באיומים קשים ולאחר מכן בעל אותה בניגוד לרצונה.

העורר חזר על מעשה האונס גם בבוקר שלמחרת.

לאחר הגשת כתב האישום ציווה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

כשלושה שבועות לאחר שניתנה החלטת המעצר, פנתה באת כוח העורר בבקשה לעיון חוזר. את הבקשה ביססה בעיקר על כך, שזמן קצר לאחר החלטת המעצר מסרה המתלוננת שתי הודעות במשטרה, בהן חזרה בה מהטענה כי בעלה אנס אותה, והודיעה כי שיקרה בגירסתה הראשונה. היא הוסיפה, כי עשתה כן ללא כל לחץ ובידיעת התוצאה המתבקשת מכך שמסרה הודעה שקרית למשטרה. המתלוננת לא חזרה בה מהטענה כי העורר היכה אותה, ולמעשה גם העורר אינו כופר במעשי התקיפה.

בית המשפט המחוזי (השופט עזרא קמא) דחה את בקשת העורר. השופט קבע כי אין בהודעה החדשה של המתלוננת כדי להביא לשינוי החלטתו. בין היתר נתן השופט דעתו לכך, שהעבירה המיוחסת לעורר בוצעה בעת שהעורר ממתין לגזר דינו בשני תיקים בהם הורשע על פי הודאתו בתקיפתה של אשתו. השופט הוסיף כי בשלב זה של דיון במעצר, אין לקבוע כי הודעותיה הראשונות של המתלוננת נדחו מחמת הודעותיה החדשות או נסתרו, ככל שהן נוגעות למעשה האונס, וכי ענין זה ייקבע על ידי בית המשפט אשר ישמע את התיק.

בדיון שבפניי שבה באת כוח העורר וטענה, כי דווקא גירסתה השניה של האישה היא הגרסה הנכונה ומשכך, למעשה, נשמטות ראיות התביעה.

ב א כח המשיבה טען, מצדו, כי יש להעדיף, לכאורה, את גרסתה הראשונה של המתלוננת, וכן, שממילא, גם בהעדר האישום בגין אינוס, המכות הקשות שהכה העורר את אשתו - אשר אינן שנויות במחלוקת - מקימות, כשלעצמן, עילת מעצר.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר הראיות, שוכנעתי כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו שלא להעתר לבקשה לעיון חוזר.

חזרה של מתלוננת מגירסה מפלילה שהעלתה נגד בעלה, מחייבת התיחסות זהירה לגירסה החדשה, ואין בעובדה זו, כשהיא לעצמה, כדי להשמיט את הקרקע מגירסת התביעה.

בעניין שלפנינו נתמכה הגירסה הראשונה של המתלוננת בראיות נוספות, שיש בהן, על פני הדברים, כדי לחזקה. מכל מקום, כאמור, העורר הורשע זה לא מכבר בעבירות אלימות כנגד אשתו, הוא גם מאשר שבאירוע נשוא האישום נקט באלימות, ודי בטעם זה בלבד כדי להעיד על מסוכנותו של העורר, ולהצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים.