רע"א 8973/07 שיח'ה סאלח עווידה נ. מועצה מקומית סג'ור

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-מטר) דחה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה, המועצה המקומית סג'ור, לבצע עבודות סלילת כביש בקטע העובר בחלקה הנמצאת בבעלות המבקשת. בקשה לעיון חוזר (שבאה חלף בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת ונמחקה על ידה, תוך שמירת זכויות – רע"א 9710/07) - נדחתה אף היא. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגדרה נתבקש גם סעד זמני לתקופת הערעור.

2.

הרקע לבקשת רשות הערעור, בקליפת אגוז, הוא זה: בבעלות המבקשת חלקת קרקע, שעליה בנוי בית מגורים. המשיבה הייתה מעוניינת לסלול או להרחיב כביש העובר בסמוך לחלקתה של המבקשת, כך שהכביש יעבור על חלק קטן מנכס המבקשת. המשיבה ביקשה לחסוך מעצמה את הצורך בהליכי הפקעה, ועל כן ניהלה משא ומתן עם המבקשת. ביום 6.9.05 נחתם הסכם בין המבקשת למשיבה (להלן: " ההסכם "). לפי ההסכם, המשיבה תהרוס חלק מביתה של המבקשת ותסלול את הכביש על חלק מנכס המבקשת. בתמורה תעביר המשיבה למבקשת קרקע חלופית וכן תבצע עבודות בנייה שונות עבורה. המשיבה ביצעה את העבודות על פי ההסכם וכן המשיכה בביצוע עבודות הסלילה של הכביש. ביום 7.8.07 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בתביעה התבקש סעד הצהרתי לפיו ההסכם בטל וכי המשיבה אינה זכאית לבצע עבודות בתחום החלקה וכן עליה להשיב את המצב לקדמותו. יחד עם התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני נגד המשך העבודות. לטענת המבקשת, ההסכם עליו חתמה עם המשיבה חסר תוקף משפטי מאחר שלא אושר על ידי הגורמים המתאימים במועצה. כן נטען, כי ההסכם אינו ניתן לביצוע, שכן הקרקע החלופית שהוצעה איננה בבעלות המשיבה. עוד נטען, כי תוואי סלילת הכביש חורג מן התוואי המאושר לפי היתר הבנייה שניתן לסלילת הכביש. בהחלטתו מיום 14.8.07 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד קמא את הבקשה, הגם שנטה לדעה כי למבקשת זכות לכאורית (שכן המשיבה לא הצליחה להראות שהתוואי המאושר של הכביש על פי היתר הבנייה אמור היה לנגוס בחלקת המבקשת). עם זאת נקבע כי המבקשת השתהתה בכך שפנתה לבית המשפט רק כשנה לאחר תחילת העבודות בכביש. כן נאמר בהחלטה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, בשל כך שהכביש כמעט הושלם. מטעמים אלו נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני.

3.

המבקשת הגישה כאמור בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ויחד עימה בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור. בהתאם להמלצת בית משפט זה, נמחקה בסופו של דבר הבקשה לרשות ערעור והמבקשת הופנתה להגיש בקשה לעיון מחדש בפני בית המשפט המחוזי, תוך שכל טענותיה נשמרות (רע"א 7910/07 עווידה נ' מועצה מקומית סג'ור ( החלטה מיום 24.9.07, השופט א' גרוניס)). הבקשה לעיון מחדש התבססה על מסמכים חדשים, שלטענת המבקשת מוכיחים שתוואי הכביש חורג בפועל מן התוואי המאושר. ביום 18.10.07 חזר ודחה בית המשפט הנכבד קמא את הבקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט לא הכריע בשאלת תוואי התוכנית המאושרת, אך קבע שהטעמים שהוזכרו בהחלטתו הקודמת בעניין מאזן הנוחות והשיהוי מכריעים את הכף לחובת המבקשת. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. בבקשה חוזרת המבקשת על טענותיה בפני בית משפט קמא. כמו כן היא טוענת כי לא נפל שיהוי בפעולתה, שכן היא פנתה לבית המשפט מיד לאחר שנכשלו סופית המגעים בינה לבין המשיבה. לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי בשל סיכויי התביעה הגבוהים (לשיטתה) – אין להחמיר עימה וכי מכל מקום המשך העבודות יצור מצב שקשה מאוד לשנותו.

4.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. תמונת המצב כיום היא כי הכביש סלול כמעט כולו, למעט הקטע העובר על פיסת קרקע קטנה מנכס המבקשת, עליו הסכימה המבקשת לוותר במסגרת ההסדר שערכה עם המשיבה. גם בקטע כביש זה הושלמו כל עבודות הסלילה, למעט כיסוי הכביש באספלט. הנזק שעתיד להיגרם למבקשת אם תושלם העבודה מוגבל איפוא, שכן כבר כיום אין היא משתמשת בשטח הסלול. הנה כי כן, גם אם בסופו של יום תזכה המבקשת בתביעתה, ספק אם בנסיבות העניין יהיה מקום ליתן לה סעד של השבת המצב לקדמותו והיא תוכל להיפרע במקרה כזה על דרך של פיצויים כספיים. בנסיבות אלו, נוטה מאזן הנוחות בבירור לטובתה של המשיבה ומצדיק את דחיית הבקשה לצו מניעה זמני, גם בלא להכריע בשאלה האם היה שיהוי בהתנהלות המבקשת.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית מבלי שמתבקשת תשובה. יחד עימה נדחית גם הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור.