רע"א 8973/18 א. שומרי הנגב בע"מ נ. דלויה מרכז הבניה בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.11.2018 (ע"א 25115-06-18, השופטת הבכירה ש' דברת והשופטים ג' גדעון ו- ג' לוין ). בית המשפט המחוזי שדן בערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 28.4.2018 (ת"א 26038-08-14, השופטת (בדימ') מ' וולפסון ) – קיבל את הערעור שהגישה המשיבה ודחה את הערעור שכנגד מטעם המבקשת.

2.

מקורה של הבקשה בסכסוך חוזי בין המבקשת למשיבה, שתיהן חברות קבלניות. המשיבה פעלה כקבלנית ראשית בפרויקט להקמתו של מבנה קולנוע, והמבקשת שימשה בו קבלנית משנה. משהתגלע הסכסוך בין השתיים, הן הגישו לבית משפט השלום תביעות הדדיות לפיצויים כאשר כל אחת טענה להפרות מצד השנייה. בית משפט השלום קבע כי בעיקרו של דבר המשיבה היא שהפרה את החוזה ולכן דחה את מרבית תביעתה, מלבד בכל הנוגע לסוגיה קונקרטית של פיצוי בגין תגים אישיים שחולקו לעובדי המבקשת ולא הושבו בסכום של 1,600 שקלים. תביעתה של המבקשת התקבלה אף היא באופן חלקי בלבד, אך ביחס לסכום שהועמד על 464,400 שקלים (לאחר תיקון של טעות סופר ביום 30.4.2018), בגין השבתת זמנם של חלק מהעובדים.

3.

הן המבקשת והן המשיבה ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת אך קיבל את ערעורה של המשיבה במובן זה שחיובה בוטל. בית המשפט המחוזי קיבל אמנם את קביעתו של בית משפט השלום לפיה המשיבה היא שהפרה את החוזה, אך הוסיף וקבע כי המבקשת לא הוכיחה ששילמה לעובדים את השכר שבגינו נפסק לה הסעד הכספי.

4.

הבקשה שבפני מופנית נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לכך שהמבקשת לא הוכיחה את תשלום השכר לעובדיה. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שהתערב בקביעתו של בית משפט השלום בעניין זה ומטעימה כי לכל הפחות היה עליו להחזיר את התיק לבירור נוסף בבית משפט השלום.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ודחייתה לא תוביל לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.