רע"א 8978/05 חסין יוסף מחמד בדארנה נ. חדר דיב עיאדה

1.המבקש הגיש נגד המשיב ונגד נתבע נוסף תביעה בבית משפט השלום בחיפה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תקיפתו על ידי המשיב בשנת 1985. בגין תקיפה זו, בה נהרג אדם אחר, הורשע המשיב וריצה את עונשו. המשיב לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים שנקבעו. לפיכך, התנהלה התביעה בין המבקש לבין הנתבע הנוסף וביום 6.9.1995 ניתן פסק דין אשר חייב את המשיב לפצות את המבקש בגין הנזקים שנגרמו לו.

2.בעקבות המצאת הערת אזהרה למשיב בדבר פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו,

כ-10 שנים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין בה טען לקיומה של הגנה טובה כנגד תביעת המבקש לאור הסכם סולחה שנחתם בין בעלי הדין עוד בשנת 1986 שלפיו "הגיעו המבקש והמשיב לפשרה בדבר הזכויות המגיעות למשיב מאת המבקש בכל הקשור לאירוע הנדון".

3.בית משפט השלום בחיפה (כבוד סגן הנשיא ר' חרסונסקי) בהחלטה מיום 28.2.2005 דחה את בקשת המשיב לבטל את פסק דין שניתן נגדו בהעדרו. על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) החליט ליתן למשיב רשות לערער ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה. בפסק הדין מיום 2.8.2005, החליט בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין שניתן נגד המשיב בהעדרו. בית המשפט נימק את פסק דינו כך:

" ... משלא הומצא לנתבע כתב תביעה – ממילא דין פסק דין שניתן כנגדו להתבטל

מחובת הצדק. המשיב טען בפני בית משפט קמא כי כתב התביעה נמסר למבקש

ועל רקע זה כנראה נדחתה בקשת המבקש בנימוק שקיבל את כתב התביעה, אך

מנספח ב' לתגובת המשיב, עליו הוא מסתמך כאסמכתא לקבלת המסמכים עולה כי

מדובר בטופס הזמנה לדין שמגיש תובע לבית המשפט ביחד עם כתב התביעה, הוא

כלל אינו חתום על ידי המבקש ואינו מהווה כל אסמכתא לקבלת כתב התביעה

על ידי המבקש, כטענת המשיב.

...

גם כל המסמכים האחרים שצירף המשיב לבקשתו – אין בהם כדי להעיד על

המצאתם למבקש או על העובדה כי ידע על מועדי הדיונים שנקבעו.

...

בנסיבות אלה – ולאור טענות ההגנה שטען המבקש ואשר סבורני כי יש בהם כדי

להראות ולו "הגנה טובה לכאורה" כנגד התביעה – יש מקום להעתר לבקשת המבקש

ולהורות על ביטול פסק הדין".

בית המשפט המחוזי הוסיף:

"למותר לציין כי אין כל ממש בטענת המשיב כי בקשת המבקש הוגשה באיחור –

כאשר הוא אינו חולק על טענת המבקש כי פסק הדין הומצא לו רק לאחר שנפתח

כנגדו תיק הוצל"פ והוא קיבל אזהרה על כך – כ- 10 שנים לאחר מתן פסק הדין".

לפיכך, כאמור, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום שניתן בהעדר המשיב. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.המבקש טוען בבקשתו כי יש לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולהותיר את פסק הדין של בית משפט השלום מיום 6.9.2005 על כנו. לטענתו, המשיב קיבל לידיו את כתב התביעה ולא ראה לנכון להגיש כתב הגנה מטעמו. עוד טוען המבקש כי המשיב קיבל אף הודעת צד שלישי מטעם הנתבע הנוסף וכן הזמנות לישיבות קדם משפט ולישיבות ההוכחות, אך בחר שלא להתייצב לדיונים. המבקש מוסיף וטוען כי לא היה מקום להתערב בממצאים עובדתיים אלה שנקבעו על ידי בית משפט השלום וכי קיימים מסמכים המעידים על ידיעתו של המשיב אודות ההליך המתנהל נגדו, לרבות הודאת המשיב עצמה בבקשה לביטול פסק הדין לפיה זומן לישיבות ההוכחות שנקבעו. המבקש טוען גם כי אין למשיב "הגנה טובה לכאורה" ומכחיש את דבר קיומו של הסכם סולחה בינו לבין המשיב וכן משיג על הוספת ראיות להוכחת קיומו של ההסכם בערכאת הערעור. לטענתו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור רב ומשלא נפל פגם בהליך מתן פסק הדין של בית משפט השלום לא היה מקום לבטלו "מחובת הצדק".

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפו לה וכן בהחלטות הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, טוען המשיב כי אינו חייב עוד לפצות את המבקש לאור הסכם סולחה שנחתם בין בעלי הדין, בעטיו שילמה משפחתו של המשיב פיצוי כספי גבוה למבקש ולמשפחתו. בית המשפט המחוזי קבע, ובצדק, כי מדובר ב"הגנה טובה לכאורה", ולכן היה מקום לבטל את פסק הדין של בית משפט השלום ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום לשם בחינת טענה זו, כפי שקבע.

6.אשר ליתר הטענות שהעלה המבקש בנוגע להמצאת כתבי הטענות וההזמנות לדיון למשיב, אכן אין במסמכים ש צירף המבקש כדי להעיד על המצאתם למשיב או על העובדה כי ידע על מועדי הדיונים שנקבעו. ואולם, מדברי המשיב עצמו בבקשה לביטול פסק הדין עולה כי ידע על ניהול ההליך ואף התייצב למועד הוכחות בו ביקש למסור את הסכם הסולחה האמור לידי בית המשפט. המשיב טען שם גם כי עיתוי פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, 10 שנים אחרי מתן פסק הדין, אומר דרשני. לאור האמור לעיל, נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי כשהורה על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום בנימוק של טענת הגנה טובה לכאורה ועל החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי לדון ולהכריע בטענה זו. לפיכך, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.