רע"א 8997/15 בן לסן ניסים נ. חברת נגב ים לקרקעות בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר ע' זרנקין , השופטת ר' פוקס והשופט ח' שרעבי ) בע"א 11947-04-15מיום 30.11.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים והתקבל ערעור המשיבות על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת (בדימוס) ח' לפין הראל ) בת"א 11742/04 מיום 24.2.15. במוקד הבקשה, דיירי בנין התובעים את חברות הבניה.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקשים הם דיירי בנין בקרית מוצקין, אשר נבנה על-ידי המשיבה 2 ונמכר על-ידי המשיבה 1. ביום 25.7.97 נערך פרוטוקול מסירת הבנין למבקשים, וביום 16.6.04 הגישו המבקשים תביעה בגין מספר ליקויי בניה. המשפט התנהל שנים רבות, תוך מאמצים לתקן את הטעון תיקון. אציין כאן, כי בית משפט השלום דחה טענות לגבי התיישנות ושיהוי בהגשת התביעה. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם להערכת מצב הבנין. נוכח הפערים בין חוות הדעת, ובהסכמת הצדדים, מינה בית משפט השלום מומחה מטעמו – אינג' דן שהם. ביום 31.1.06 הוגשה חוות דעתו, אשר העריכה את התיקונים בבנין בסכום של 103,685 ש"ח. המשיבות הגיעו להסכמה – אשר קיבלה תוקף של החלטה – לפיה המשיבה 1 תישא באחריות בגין ליקויי תכנון, ואילו המשיבה 2 תישא באחריות בגין ליקויי ביצוע. בנוסף, המשיבה 2 הגישה הודעת צד ג' כנגד המשיבה 3, וזו לא התגוננה.

ג.

התביעה כללה סוגיות רבות, אשר רובן תוארו בהרחבה בפסקי-הדין של בתי המשפט הקודמים. אסתפק איפוא בתיאור קצר של שש הסוגיות הרלבנטיות לעניין הבקשה הנוכחית. (1) גובה הבנין . לשיטת המבקשים גובה הבנין מחייב את סיווגו כ"בנין רב קומות" ולא "בנין גבוה" – ולדבר השלכות מבחינת המתקנים אשר היה על המשיבות לספק, דוגמת חדר מדרגות נוסף; (2) סימן אזהרה למטוסים . על הבנין לא הוצב סימן אזהרה למטוסים, כפי שנדרש בעת בנייתו. יצוין, אין חולק שדרישה זו אינה חלה עוד כיום על הבנין ; (3) בריכת מים . נטען, כי הבריכה בבנין אינה עומדת בתקן הבניה לעניין זה; (4) חדר כושר . בפרוספקט שהוצג למבקשים נכתב כי הבנין כולל "חדר כושר פרטי לדיירי הבית", אך במפרט שצורף לחוזה המכר דובר על "חלל המיועד לחדר כושר" בלבד. קרי, ללא מתקני הכושר. נטען, כי מדובר בהטעיה; (5) אוורור מחסנים . לשיטת המבקשים ישנם ליקויים באוורור המחסנים; (6) חיפוי חוץ . נטען כי ישנם ליקויים בחיפוי האבן בקירות החיצוניים של הבנין.

ד.

פסק-דינו של בית משפט השלום – פסק-דין מפורט – ניתן ביום 24.2.15, וכלל את הקביעות הבאות. (1) בגין סוגיית גובה הבנין , תפוצה כל אחת מהדירות בבנין ב-5,000 ש"ח; (2) בגין סוגיית סימן האזהרה למטוסים יפוצו המבקשים ב-6,000 ש"ח; (3) על המשיבה 1 להתקין

מערכת אוורור בקומת המחסנים ; (4) באשר ל חדר הכושר

נקבע, כי מגיע לכל משפחה בבנין פיצוי של 1,500 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לה; (5) באשר ל בריכת המים נקבע, כי המשיבה 1 תשלם לכל דירה בבנין 1,500 ש"ח בגין בנייתה בניגוד לתקן; (6) באשר לחיפוי החוץ נקבע, כי המשיבה 1 תתקן את הליקוי ותישא באחריות לכך עד שנת 2030, וכי יוגש למומחה מטעם בית המשפט דו"ח מעקב על מצב הבנין. בנוסף על האמור, פסק בית משפט השלום למבקשים פיצוי בגין נזק לא ממוני.

ה.

הוגשו ערעורים הדדיים. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי – מפורט אף הוא – ניתן ביום 30.11.15 , וקיבל בחלקו את ערעור המשיבות ודחה בעיקרו את ערעור המבקשות. פסק-הדין כלל את הקביעות הבאות. (1) הסטיה ב גובה הבנין שולית וזניחה ואין מקום לפסוק פיצוי בגינה; (2) היעדר סימן האזהרה למטוסים אינו גורם לנזק למבקשים, וממילא אין להעניק פיצוי בגינו; (3) באשר ל אוורור בקומת המחסנים נקבע, כי שגה בית משפט השלום בקביעתו אשר סטתה מחוות דעת מומחה מטעמו. בנוסף, קביעת בית משפט השלום ניתנה חרף העובדה שהמבקשים לא כללו זאת בכתבי טענותיהם, שם דובר רק על חוסר אוורור במחסנים עצמם ולא בקומת המחסנים; (4) אין מקום לפצות את המבקשים בגין היעדר ציוד בחדר הכושר , שכן המפרט היה ברור ולא התרחשה הטעיה; (5) אין לפצות את המבקשים בגין הליקויים לכאורה בבריכת המים , שכן אין ליקוי ביצוע ולא הוכחה ירידת ערך; (6) באשר ל חיפוי החוץ נקבע, כי נוכח רמת שיתוף הפעולה בין הצדדים ותקופת ההתקשרות הארוכה, אין זה נכון לאכוף הסדר על הצדדים. בית המשפט המחוזי פסק איפוא למבקשים, חלף קביעתו של בית משפט השלום, פיצוי של 55,000 ש"ח בגין חיפוי החוץ בתוספת של 8,000 ש"ח שכר פיקוח; שני הסכומים בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן חוות דעתו של המומחה (31.1.06), ובתוספת מע"מ, ובסך הכל 108,622 ש"ח. בוטלו הכרעות בית משפט השלום בקשר לענין חובות המוטלות על המשיבות, ובמיוחד אחריות המשיבה 2 עד 2030. נושאים כמו הנזק הלא ממוני והוצאות נותרו על כנם.

בקשת רשות הערעור

ו.

הבקשה עותרת להשיב את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. בפי המבקשים מספר טענות. ראשית נטען, כי המומחה מטעם בית המשפט פעל תוך הטיה לרעת המבקשים, וזאת הסיבה שבית משפט השלום סטה מקביעותיו במספר מקומות. לגופו של עניין נטען, (1) כי לשיטת מומחה מטעם המבקשים גובה הבנין מוריד את ערכה של כל דירה בבנין ב-15,000 ש"ח, ויש להעניק פיצוי בהתאם; (2) נטען, כי העובדה שכיום אין צורך ב סימן אזהרה למטוסים אינה שוללת פיצוי, שכן קביעה אחרת תוביל – בין היתר – לתמריץ לדחיית דיונים מתוך תקווה שבינתיים ישונו התקנות; (3) לפי המבקשים, אוורור קומת המחסנים קשור ישירות לאוורור המחסנים עצמם כנטען בכתבי טענותיהם; (4) המבקשים טוענים, כי הניסוח במפרט "חלל המיועד ל חדר כושר " מטעה, ואין לדרוש מהדייר "לקרוא בין השורות" ולהבין שמדובר בחדר ללא מכשירי כושר; (5) באשר ל בריכת המים נטען, כי גם תקן שאינו רשמי מחייב את המשיבות מכוח חוק המכר דירות, תשל"ג-1973 וצו מכר דירות (טופס של מפרט), תשל"ד-1974; (6) בעניין חיפוי החוץ טוענים המבקשים, כי בנסיבות – נערכו מספר תיקונים על-ידי המשיבות אך ללא הצלחה – צדק בית משפט השלום בכך שהורה למשיבות להשלים את תיקון החיפוי עד שיקבלו את אישורו של המומחה מטעם בית המשפט.

הכרעה

ז.

עיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, וסבורני שאין מקום להיעתר לה. בית משפט זה ישקול לדון בבקשת רשות ערעור כאשר היא מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מן העניין הקונקרטי הנידון, או כאשר ההכרעה בבקשה נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור. בקשה זו אינה כל עיקר מסוג הבקשות הללו. אומר כבר עתה, כי אין מקום להידרש לטענות שהעלו המבקשים כנגד המומחה מטעם בית המשפט, מקום שהעלו אותן טענות במסגרת הדיון בבית משפט השלום – וחזרו בהם מטענתם.

ח.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום פסק פיצויים בגין נזק לא ממוני. פיצוי זה ניתן גם על חריגות הבניה מהתקן המותר, אשר אין בצידן נזק ואין מקום לתקנן. כך הוא המקרה ב גובה הבנין , ב סימן אזהרה למטוסים וב בריכת המים . המבקשים אמנם מפנים לאומדני נזק שערכו על-ידי מומחה מטעמם, אך אין מקום להתערבות בהכרעה לאמץ את דעתו של מומחה בית המשפט (ראו ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (2005); בג"ץ 6274/11 דלק בע"מ נ' שר האוצר , פסקה 12 לפסק-דינו של השופט פוגלמן (2012)).

ט.

באשר לסוגיית אבזור חדר הכושר . בע"א 6271/95 אשר נ' פרוייקט גן העיר בע"מ , פ"ד נה(1) 577 (1998) נקבע, כי לפרוספקט מעמד של הזמנה לנהל משא ומתן. המשמעות היא, כי ככל שבמהלך המשא ומתן לא נקבע אחרת – תנאי הפרוספקט תקפים (ראו ע"א 9085/00 שטרית נ' אחרים שרבט חברה לבניה בע"מ , פ"ד נז(5) 462 (2003); וגם ע"א 5888/08 אלרומלי נ' החברה הכלכלית לפיתוח רהט בע"מ

(2011)) . בנידון דידן אכן קיימת הוראה סותרת במפרט ביחס לפרוספקט – ודומה כי על כך אין חולק; אך המפרט שצורף להסכמי המכר, עליהם חתמו המבקשים, מדבר על "חלל המיועד לחדר כושר בלבד". מדובר בלשון ברורה למדי, ודי בה לדחיית טענת ההטעיה שהועלתה על-ידי המבקשים. עתה לעניין האוורור בקומת המזגנים . המומחה מטעם בית המשפט קבע, כי המחסנים אכן מאווררים ועל כן קשה להלום את קביעתו העובדתית של בית משפט השלום, לפיה קומת המחסנים בכללותה אינה מאווררת כראוי. בעניין חיפוי החוץ , הסעד שניתן על-ידי בית משפט השלום כובל את הצדדים הניצים זה לזה למשך תקופה ארוכה מאוד (עד 2030) באופן שסביר שיוליד סכסוכים עתידיים. לכאורה הפתרון שקבע בית המשפט המחוזי עדיף מבחינה זו, והדבר מתיישב עם השכל הישר. נראה, כי הסעד הכספי הולם גם את טענות בא כוח המבקשים, אשר הדגיש את העובדה שחיוב המשיבות לתיקון הפגמים לא צלח זה מספר פעמים.

י.

אוסיף עוד: כאמור, אין פרשה פרטנית זו התחומה מחלוקת הצדדים מתאימה כל עיקר לגלגול שלישי, ותמהני אם יש הסבור שבית משפט זה, למעט חריגים קיצוניים, יידרש לכגון דא במשאבי הזמן השיפוטי העומדים לרשותו. אזכיר – מעבר לענייננו – כי בפרשת חניון חיפה

(בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123) ציין מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר (עמ' 128) :

"דחייתה של בקשת רשות לערער אין פירושה, כי בית המשפט, שדחה את הבקשה, סמך בכך את ידיו על האמור בפסק הדין או בהחלטה, לגביה מתבקשת רשות הערעור, וכי בית המשפט האמור שלם עם מסקנותיה וקביעותיה המשפטיות של הערכאה הקודמת... כל שנובע מדחייתה של הבקשה הוא, כי

המקרה לא נמצא אותה עת ראוי להידון במסגרתו של ערעור נוסף, ותו לא".

בהתאם לכך, גם אילו ניתן היה לחשוב אחרת בענייננו (או בתיק אחר) – ואיני אומר כן – אין מקום לכניסה פרטנית מעין זו לקרבי התיק בגלגול שלישי, שנועד ככלל – למעט חריגים נדירים – כאמור, לשאלות משפטיות בעלות עניין משפטי מיוחד.

יא.

אין אני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור.