רע"א 8997/17 עזבון המנוח ירוחם פרמינגר ז"ל נ. נאורה ורשבסקי

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.10.2017 (ע"א 35300-04-17, סגן הנשיא י' כהן והשופטים ת' נאות-פרי ו- א' בולוס ). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו ערעור שהוגש מטעמו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 1.3.2017 (ת"א 16975-02-16, השופטת ת' לוי יטח ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של הבקשה דנן הוא בהליך של פירוק שיתוף במקרקעין המצויים ברחוב שרל לונץ בחיפה (להלן: המקרקעין ). המשיבים, שהם הבעלים של מחצית מהזכויות במקרקעין, הגישו לבית משפט השלום תובענה לפירוק השיתוף בהם כנגד פרל פרמינגר, אלמנתו של ירוחם פרמינגר (להלן: המנוח ), שהיה הבעלים של המחצית השניה של הזכויות במקרקעין.

3.

בעקבות הגשת התובענה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פירוק השיתוף יתבצע על דרך של מכירה, כך שאלמנתו של המנוח תרכוש את זכויותיהם של המשיבים בחלקה, ושווי הרכישה ייקבע על ידי שמאי מקרקעין שימונה מטעמו של בית המשפט (להלן: השמאי ). בהמשך לכך, הגיש השמאי לבית משפט השלום את חוות דעתו שבה קבע כי שווי המקרקעין הוא 2.7 מיליון שקלים, ועל כן התמורה שיש לשלם עבור מחצית הזכויות בהם היא 1.35 מיליון שקלים.

4.

להשלמת התמונה, יצוין כי הגם שהתובענה הוגשה במקור כנגד אלמנתו של המנוח, בערעור לבית המשפט המחוזי וכן בבקשה דנן צוין כי אלה הוגשו בשמו של "עזבון המנוח". עוד יוער, בהמשך לכך, כי קיימת אי-בהירות באשר לשאלה מיהם יורשיו של המנוח, וכי בהליכים שהתקיימו בתיק בבית משפט השלום לא נשמרה עקביות בעניין זה – לעתים התייצבה אלמנתו של המנוח ולעיתים התייצבו בני משפחה אחרים (ובכלל זה בניו של המנוח). למותר לציין שעניין זה כשלעצמו מעורר קושי, אך בנסיבות העניין אינני נדרשת לכך.

5.

אלמנתו של המנוח לא השלימה עם קביעתו של השמאי, העבירה לו שאלות הבהרה, וכן עתרה לכך שתיערך לו חקירה נגדית, שאכן התקיימה. כמו כן, בית משפט השלום העביר לשמאי שאלות הבהרה מיוזמתו. בעיקרו של דבר, אלמנתו של המנוח – ובני המשפחה האחרים שהתייצבו לחקירה הנגדית – טענו כי יש להעריך את שווי המגרש בסכום שאינו עולה על סך של 600,000 שקלים. כמו כן, הם ביקשו לבטל את ההסדר הדיוני ואת מינוי השמאי כמומחה מטעם בית המשפט.

6.

ביום 1.3.2017 דחה בית משפט השלום את הטענות שהועלו כנגד חוות דעתו של השמאי, ובהמשך לכך אישר אותה על כלל רכיביה. בית משפט השלום ציין כי הצדדים להסדר הדיוני הם המשיבים ואלמנתו של המנוח בלבד, ועל כן אין מקום להידרש לסוגיית זהות היורשים. עוד הוסיף בית משפט השלום כי מאחר שהיורשים הפוטנציאליים של עזבון המנוח נטלו בעצמם חלק בניהול ההליך המשפטי דנן, הם מושתקים מלהעלות טענות בעניין ההסדר הדיוני. לפיכך, קבע בית משפט השלום כי אין מקום לערער על עצם מינויו של השמאי בהתאם להסדר הדיוני.

7.

לגופו של עניין, בית משפט השלום קבע כי השמאי פעל על פי הסטנדרטים המקובלים בתחום השמאות, ולעומת זאת הנתונים והתחשיבים שעליהם התבססה אלמנת המנוח בטענותיה חורגים מהסטנדרט המצופה והנדרש משמאי בעת עריכת שומה. בסיכומו של דבר, קבע בית משפט השלום כי לא ראה מקום להתערב במסקנותיו של השמאי ובממצאיו. בית משפט השלום קבע כי אלמנת המנוח תשלם למשיבים סך של 1.35 מיליון שקלים, בהתאם להסדר הדיוני ולחוות דעתו של השמאי.

8.

אלמנת המנוח הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. כאמור, הערעור הוגש בשמו של עזבון המנוח. בית המשפט המחוזי ציין כי עניין זה מעורר קושי על פניו, אך קבע כי יש להמשיך ולדון בערעור לגופו. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי דחה את חלקו הארי של הערעור מכוח הסמכות הנתונה לו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי ציין כי פסק דינו המפורט של בית משפט השלום מבוסס על קביעותיו של מומחה מקצועי אובייקטיבי שמונה מטעמו, לאחר שנשלחו לו שאלות הבהרה רבות ואף נערכה לו חקירה נגדית. בהתחשב בכל זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאיו של בית משפט השלום.

9.

לצד זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לקבל את הערעור בנקודה אחת בלבד – בכל הנוגע לניכוי "רכיב היזמות" מן השומה. בית המשפט המחוזי הסביר כי מכיוון שהמקרקעין הם מגרש לא מבונה היה ראוי לערוך את השומה על-פי גישה המבוססת על חילוץ של מרכיב הקרקע מתוך השווי הצפוי של הנכסים שייבנו עליה. הדבר כרוך, כך נקבע, בניכוי של כמה רכיבים ממחיר המכירה הצפוי, ובכלל זה של הרכיב המכונה "רכיב היזמות". במקרה דנן, ציין בית המשפט המחוזי, הניכוי האמור לא בוצע. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להורות על הפחתה מדודה של השומה, ובהתאם גם של הסכום אשר ישולם למשיבים, באופן שישקף את הקשיים שתוארו בפסק דינו לגבי ניכוי רכיב היזמות, על דרך האומדנה. בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי כי הסכום שישולם למשיבים יעמוד על 1,215,000 מיליון שקלים.

בקשת רשות הערעור

10.

הבקשה דנן, שהוגשה כאמור אף היא בשמו של עזבון המנוח, נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נעדר הנמקה במובן זה שלא ניתנת בו התייחסות לשאלה כיצד נקבע סכום ההפחתה מן השומה, וכי לא היה מקום בנסיבות העניין לפסוק בערעור בדרך של אומדנה. עוד נטען בבקשה כי יש מקום להורות על בטלותה של חוות הדעת שהגיש השמאי, בין היתר שכן הטעות שנפלה בה בכל הנוגע לקיזוז שך רכיב היזמות מלמדת על פגמים ניכרים בחוות הדעת כולה. בהקשר זה מועלות בבקשה טענות רבות נוספות בכל הנוגע להתנהלותו של השמאי.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). הטענות המועלות במסגרת הבקשה הן טענות הנטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ונסבות ברובן על פגמים שנפלו לכאורה בחוות הדעת שערך השמאי. טענות אלה נבחנו לעומקן על ידי הערכאות הדיוניות, ולא ראיתי מקום להתערב בקביעותיהן. כמו כן, לא מצאתי שבנסיבות העניין נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להפחית מהסכום שישולם למשיבים, ודאי לא כזה המצדיק התערבות בגלגול שלישי. בפרט, אני סבורה כי אין בסיס לטענה כי החלטתו זו של בית המשפט המחוזי אינה מנומקת, בהתחשב בכך שבפסק דינו צוין במפורש כי ההחלטה שלא להשיב את התיק לבית משפט השלום נובעת מהרצון שלא להאריך את ההליכים ולהכביר בהוצאות שבהן יישאו הצדדים, תוך הפניה למקרים אחרים שבהם נערכה הפחתה על דרך האומדנה, לרבות בסוגיה של שמאות מקרקעין (כדוגמת ע"א 3846/13 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף , פסקאות כ"ו-כ"ח (21.7.2015), כמפורט בפסקה 19 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

12.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.