רע"א 8999/05 א.לוי השקעות ובנין בע"מ נ. משרד הבינוי והשיכון - מדינת ישראל

1.המבקשת, חברה העוסקת בקבלנות בניין, הגישה נגד המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר בפני בית משפט השלום בחיפה, ובה תבעה סכום של 444,904 ₪. בכתב תביעתה טענה המבקשת כי על המשיבה להשיב לה תשלומי יתר ששילמה המבקשת עבור "עבודות פיתוח" שהמשיבה ביצעה בפרויקטים של בנייה למגורים, בהם בנתה המבקשת. בתגובתה, בין יתר טענותיה, העלתה המשיבה את הטענה כי כנגד סכום התביעה האמור עומדת לה זכות לקזז סכום של 517,104 ₪, המהווה חוב שהמבקשת חייבת לה מפרויקטים שונים.

2.בית משפט השלום קבע כי אכן עומדת למשיבה זכות קיזוז, אולם דחה טענת קיזוז זו מאחר ולגישתו לא הוכיחה המשיבה את הנתונים העובדתיים לפיהם ערכה את תחשיב החוב לקיזוז. קביעה זו נומקה על-ידו בכך שבמהלך חקירתו הנגדית של העד מטעם המשיבה התברר כי הנתונים העובדתיים אותם הציג נלקחו מבדיקות ותכתובות שנכתבו על-ידי גורמים אחרים, ומכאן שמדובר בעדות שמיעה בלבד, שאינה קבילה. לאור זאת, קבע בית המשפט כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח את החוב המגיע לה וחייב אותה לשלם למבקשת את סכום התביעה.

3.בגין קביעה זו ערערה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית משפט זה, בדונו בערעור, קבע כי בשאלה האם עמדה המשיבה בנטל להוכיח את החוב אותו היא זכאית לקזז מסכום התביעה של המבקשת, שגה בית משפט השלום בהסיקו כי טענת הקיזוז לא הוכחה מאחר והסתמכה על עדות שמיעה בלבד. זאת, היות ובית המשפט לא התחשב בעובדה כי המסמכים שצורפו לתצהירו של העד מטעם המשיבה, לא היו שנויים במחלוקת, משלא היתה התנגדות להגשתם מבלי שכותביהם יובאו להיחקר בחקירה נגדית עליהם. לאור זאת, החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון בתיק לבית משפט השלום, על מנת שזה יבדוק מחדש אם המדינה אכן עמדה בנטל השכנוע בהוכחת טענת הקיזוז.

4.המבקשת עותרת ליתן לה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, בית המשפט קבע כי העדר התנגדותה להגשת המסמכים במועד הכשיר אותם כראיה קבילה והפך את תוכנם לבלתי שנוי במחלוקת – קביעה שהינה שגויה ועומדת בסתירה לדיני הראיות הנוהגים בשיטת המשפט הישראלית. המבקשת מסבירה כי בנסיבות העניין לא היתה לה אפשרות להתנגד להגשת המסמכים בעת הגשתם, שכן רק בשלב מאוחר יותר, הוא שלב החקירה הנגדית, נחשפה עובדת העדר קבילותם. יתר על כן, טוענת היא כי העדר התנגדות צד להגשת מסמך על-ידי הצד שכנגד יכול לכל היותר להכשיר עדות שמיעה מבחינת קבילותה, אך אין בו כדי להפוך את תוכנה לבלתי שנוי במחלוקת.

5.לאחר שעיינתי בבקשה וכן בהחלטות הערכאות דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, את טענת המבקשת לפיה העדר התנגדותה להגשת המסמכים בעת הגשתם נבע מכך שבמועד זה לא היתה לה עילה להתנגד להם, אני מוצאת כבלתי מדויקת. כעולה מדברי בית המשפט המחוזי, עיון בתצהיר שהוגש על-ידי העד מטעם המשיבה ובנספחים שצורפו אליו, צריך היה לעורר את תשומת ליבה של המבקשת לכך כי הנתונים שהובאו בהם אינם מידיעתו האישית של העד, שכן הובאו בחתימתם של אחרים. המבקשת לא התנגדה להגשתם, ועל כן נכון היה לראותם כקבילים. שנית, אשר לטענתה הנוספת של המבקשת, נראה כי המבקשת לא פירשה כדבעי את עמדתו של בית המשפט המחוזי. יש לשים לב, כי בית המשפט לא קבע כי העובדה שהמבקשת לא התנגדה להגשת המסמכים במועד הופכת את האמור בהם לראיה חלוטה שלא ניתן לחלוק עליה. כל שהתכוון בית המשפט הוא כי העדר התנגדותה של המבקשת להגשת המסמכים הפך אותם למסמכים קבילים ככל ראיה אחרת - ומכאן, שהם מהווים ראיה לאמיתות תוכנם; אך, עדיין באפשרות הצד שכנגד להביא ראיות לסותרם, ככל שאלו קיימות בידיו.

6.יתר על כן, ברי כי אם כוונת בית המשפט היתה לומר כי יש לקבל את המסמכים שהגישה המבקשת כלשונם וכי לא ניתן לחלוק עוד על האמור בהם, לא היה מורה כי הכרעת המחלוקת על-ידי בית משפט השלום תעשה תוך העמדת המסמכים שהגישה המשיבה, אל מול עדותו של העד מטעם המבקשת. לאור הנחיה זו, מובטח כי בית משפט השלום בדונו בתיק יבחן את טיב הנתונים שהובאו על-ידי כל אחד מן הצדדים ויכריע בהתאם לשיקול-דעתו ביחס לשאלות - העובדתיות והפרשניות כאחד - השנויות במחלוקת ביניהם.

7.בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי קביעתו של בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה לדיני הראיות הנוהגים בשיטתנו או מהווה יצירתה של הלכה חדשה. על כן, אין לומר גם כי המחלוקת הקיימת בין הצדדים בעניין נשוא בקשה זו מעוררת שאלה משפטית אשר מצדיקה התערבותו של בית משפט זה בפסיקת הערכאות דלמטה, ובפרט כשמדובר בהכרעה המצטמצמת כולה למחלוקת העובדתית בין הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ).

8.לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.