רע"א 8999/09 עמוס בנצור עו"ד נ. ה.ה. משקיעים במקרקעין בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.10.2009 (כבוד סגנית הנשיאה א' קובו, סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק ) בע"א 1008/07 אשר דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' אחימן ) בת"א 213712/02 מיום 11.12.2006. עניינם של הליכים אלו בתוקפו של הסכם שכירות של נכס מקרקעין.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.בין המשיבה, הבעלים של בניין משרדים בתל-אביב, לבין המבקש, עורך דין בעיסוקו, נחתם בשנת 1999 הסכם לשכירת משרדים ושלושה מקומות חנייה בבניין המשרדים לתקופה של 37.5 חודשים, עד ליום 31.3.2002 (להלן: ההסכם המקורי ). בשנת 2000 שכר המבקש יחידת משרדים נוספת בבניין כשוכר משנה מחברה זרה ששכרה גם היא משרדים מאת המשיבה. בחודש יולי 2001, עם תום החוזה לשכירות המשנה, התנהלו בין המבקש למשיבה מגעים ביחס ליחידת המשרדים הנוספת.

בין המבקש לבין המשיבה נפלה מחלוקת באשר למשמעותם של מגעים אלו; בעוד שהמבקש טוען כי מגעים אלו לא הבשילו לכלל מערכת חוזית מחייבת, טוענת המשיבה כי למרות העדר חוזה חתום בחתימות הצדדים, השתכללו המגעים לכלל הסכם לפיו שכר המבקש, בנוסף למשרדים שאותם מכוח ההסכם המקורי, יחידות משרד נוספות וכן ששה מקומות חניה (להלן: השטח הנוסף ). המשיבה טענה כי השטח הנוסף הושכר בהתאם להוראות ההסכם המקורי והתנאים המפורטים בו, וזאת בהתאם לתוספת להסכם שנשלחה למבקש ביום 14.7.2001 (להלן: התוספת להסכם ). בתוספת זו הוארכה גם תקופה השכירות שהיתה קבועה בהסכם המקורי לשנתיים נוספות, עד ליום 31.3.2004, בהתאם לאופציה שהוקנתה למבקש בהסכם המקורי. בחודש אוגוסט 2002, הודיע המבקש למשיבה כי לא נחתם ביניהם הסכם בנוגע למשרדים הנוספים. לימים, אף חדל לשלם לה שכר דירה בגינם ובשלב מאוחר יותר, אף חדל לשלם דמי שכירות בגין ההסכם המקורי. בחודש ספטמבר 2003, לפני תום מועד השכירות המוארך, עזב המבקש את המשרדים.

2.

המשיבה הגישה תובענה לבית משפט השלום בו היא ביקשה כי יוצהר שהתוספת להסכם מחייבת את המבקש, כי המבקש הפר את ההסכם ואת התוספת להסכם וכן לחייב אותו בתשלום דמי השכירות עד לסוף שנת 2003 בסך של 859,120 ₪ ובתשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם בסך של 205,000 ₪. בית משפט השלום קיבל את תובענת המשיבה. נקבע כי בין הצדדים התנהלו מגעים בהם הוחלפו מסמכים ומכתבים שמתוכם אכן לא ניתן לאתר נקודת זמן בה גובשה הסכמה ונשתכלל חוזה. ברם, ביום 1.8.2001 נרשם "פרוטוקול במעמד מסירת חזקה" עליו חתומים נציג המשיבה וכן עורכת הדין מיכל יעקב שעבדה באותה העת במשרדו של המבקש. בפרוטוקול זה נרשם כי המבקש מתחייב להעביר על שמו את החשבון בעיריית תל-אביב-יפו וכי עוה"ד יעקב מקבלת בשמו את החזקה בשטח הנוסף. נקבע כי קבלת החזקה מהווה קיבול מלא ומושלם של תנאי השכירות, בהתאם לתוספת להסכם מיום 14.7.2001. בתוך כך, נדחתה גרסתו של המבקש לפיה פרוטוקול מסירת החזקה הינו "אקט טכני" של קריאת מוני החשמל לצורך חלוקת הוצאות החשמל בין השוכרים בקומה. נקבע כי הסבר זה של המבקש נעדר תמיכה בחומר הראיות ועל כן מדובר בעדות בעל פה כנגד מסמך בכתב שאין לקבלה. בהתאם, נפסק כי המשיבה זכאית לתשלום דמי השכירות ולפיצוי המוסכם. בהקשר זה, נדחתה טענת קיזוז של המבקש לפיה היחס שבין שטחי הברוטו לנטו של המשרד חורגים באופן משמעותי מהמקובל. נקבע כי אין בהסכם המקורי או בתוספת להסכם הגדרה באשר ליחס שבין "שטח הברוטו" ל"שטח הנטו" וכי טענתו של המבקש לפיה הוצג לו מצג בעל פה לא הוכחה. בית משפט שלום התרשם כי העלאת טענה כה חמורה, כשלוש שנים לאחר מסירת החזקה, נועדה לצורך הפעלת לחצים מטעמו של המבקש כנגד המשיבה במטרה לאלצה להפחית את דמי השכירות. לפיכך, נקבע כי המבקש יישא בתשלום סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד.

3.

המבקש לא השלים עם פסק הדין והגיש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי.

בערעור, תקף המבקש קביעות עובדתיות בפסק הדין של בית משפט השלום. לאחר עיון מדוקדק בחומר הראיות, נדחה ערעורו של המבקש. נקבע כי בית משפט השלום הוציא מלפניו פסק דין מנומק שאין בו פגם או שגיאה הדורשים תיקון, מה גם שגרסתו של המבקש לאירועים חלשה.

4.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. נטען כי ההליך מעלה שאלה בעלת אופי עקרוני, זאת נוכח השינויים בכללי פרשנות חוזים שנקבעו בפרשת נורקייט [ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (לא פורסם, 28.1.2008)] (להלן – פרשת נורקייט ). לעניין זה, טוען המבקש כי ההלכה שנקבעה בפרשת נורקייט חלה על פרשנות הסכם קיים בעוד שלגבי השאלה האם השתכלל הסכם חלות הלכות שאינן עולות בקנה אחד עם האמור בפרשת נורקייט . יתר טענות המבקש המתפרסות

על פני עמודים רבים, מכוונות ברובן כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית. בין היתר, טוען המבקש כי לא נחתם הסכם שכירות בינו לבין המשיבה, כי הוא לא החזיק במושכר וכי המושכר היה תפוס על ידי החברה הזרה שישבה בו.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להדחות אף בלא צורך בקבלת תגובה. ההליך אינו מגלה שאלה משפטית או ציבורית בהן בית המשפט נוהג לדון פעם נוספת במסגרתו של "גלגול שלישי" של ההליך [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982 )]. שלא כפי הנטען בבקשה, היא אינה מעלה כל טענה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או שאלה בעלת אופי עקרוני.

6.

למעלה מן הדרוש, אוסיף כי מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים. הכרעתו המפורטת של בית משפט השלום עניינה קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, המבוססות על התרשמותו הישירה של בית המשפט מן העדים, אשר ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהן. בפרט נכונים הדברים, מקל וחומר, כאשר

מדובר בערכאת ערעור שניה, ולאחר שפסק הדין כבר נבחן על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי לא נמצאה בפסק הדין של בית משפט השלום כל שגגה.

סוף דבר, הבקשה אינה מעלה נימוק ראוי למתן רשות ערעור והיא נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות לטובתו.

ניתנה היו, י' בסיון תש"ע (23.5.2010).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09089990_W01.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il