רע"א 8999/20 עודה מאמון נ. הפניקס - חברה לביטוח בע"מ

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כבוד השופטת מרב בן-ארי ) בפש"ר 1733-06-17 מיום 20.2.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לחידוש הליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו, ואשר בוטל בפסק דין מיום 10.12.2019 (להלן: החלטת הדחייה ו- פסק הדין קמא , בהתאמה). לצד זאת, הגיש המבקש "בקשה לעיכוב ביצוע", ועיון בה מלמד כי הלכה למעשה היא בקשה לסעד זמני, שיורה כי חלוקת הכספים שנצברו בקופת הכינוס תעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.

למען תהא התמונה שלמה, יצוין כי להליך שלפניי קדם ערעור שהגיש המבקש כנגד החלטת הדחייה ב-ע"א 2604/20 עודה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: ההליך הקודם ). יצוין כי ההליך הקודם נמחק, משנקבע כי החלטת הדחייה היא בגדר "החלטה אחרת" שהערעור עליה ברשות בלבד (החלטת כבוד הרשמת דר להב מיום 9.12.2020. בהחלטה זו הובהר, כי למבקש עמדה אמנם זכות ערעור על פסק הדין קמא, אשר הורה כאמור על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש, אך הודגש כי הערעור שהגיש המבקש בהליך הקודם הופנה כנגד החלטת הדחייה, ולא נגד פסק הדין קמא).

3.

הרקע העובדתי הנוגע לענייננו הוא, בתמצית, כדלהלן: בהחלטה מיום 28.6.2017 נעתר בית המשפט קמא לבקשת המבקש למתן צו כינוס, ומינה את המשיב 7 כמנהל מיוחד על נכסיו (להלן: המנהל המיוחד ). לאחר שהמבקש לא עמד בחובותיו במסגרת הליך פשיטת הרגל, ולא פעל בהתאם להוראות בית המשפט, בוטל הליך פשיטת הרגל וצו הכינוס בפסק הדין קמא. על רקע זה, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לחידוש הליך פשיטת הרגל, וזו נדחתה בבקשת הדחייה מושא בקשת רשות הערעור דנן. בהחלטה זו שב בית המשפט קמא על שציין בפסק הדין קמא, ובתוך כך צוין כי המבקש לא חלק על כך שצבר מחדלים לאורך ההליך, וכי עד לאותו מועד לא שילם דבר על חשבון חוב הפיגורים, וזאת חרף התראות והזדמנויות שונות שניתנו לו להסיר את מחדליו. עוד הודגש, כי המבקש ניאות לשתף פעולה עם ההליך רק לאחר מתן פסק הדין קמא. משכך, ועל רקע התנגדות המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי (המשיב 8), נפסק כי אין מקום להיעתר לבקשה לחידוש הליך פשיטת הרגל, תוך שהובהר כי המבקש רשאי לפנות בבקשה חדשה למתן צו כינוס בעניינו.

4.

בבקשת רשות הערעור שלפניי, גורס המבקש כי בהחלטות בית המשפט קמא הנ"ל נפלו שגיאות עובדתיות, כי הן אינן מנומקות כדי הצורך וכי הן אינן מעניקות משקל מספיק לשיקולי השיקום הניצבים ביסוד הליכי פשיטת רגל. המבקש מתייחס בנוסף למצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, וטוען כי אין כל ספק בדבר יכולתו להתמיד בקיום התחייבויותיו במסגרת הליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו, וכי ביטול ההליך הביא לפגיעה בו ובנושיו. על כן, מבוקש כי בית משפט זה יורה על חידוש ההליך.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, על-פי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, " בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו ". ואולם, הלכה מושרשת עמנו כי " ברשות זו ישתמש בית המשפט בזהירות, שכן יש בכך משום יוצא-מכלל מעשה-בית-דין " (ע"א 380/76 גנזל נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד לא(3) 278, 280 (1977)). בנסיבות דנן, ההחלטה הנתקפת בבקשת רשות הערעור נסובה על בקשת המבקש לחידוש הליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו, שבמהותה אינה אלא בקשה לעיון מחדש בפסק הדין קמא. בית המשפט קמא פירט בהחלטת הדחייה את נימוקיו שלא לסטות מפסק הדין קמא, ולא מצאתי בטענות המבקש עילה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

5.

מהחלטות בית המשפט קמא עולה כי למבקש ניתנו שורה של הזדמנויות לתקן את מחדליו הרבים והממושכים, אך למרבה הצער הוא נמנע מעשות כן, והשכיל לשתף פעולה עם ההליך רק לאחר שזה בוטל בפסק הדין קמא. בבקשה דנן אין המבקש מצביע על שינוי נסיבות מהותי מאז בוטל הליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו, וטענותיו לפיהן פעל בהתאם להוראות בית המשפט קמא אינן נתמכות בתשתית עובדתית, ומשכך אין הן מצביעות על שגיאה שנפלה בפסק הדין קמא. בנסיבות אלו, לא עמד המבקש בנטל המוטל עליו על מנת להצדיק עיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא לבטל את ההליך שהתנהל בעניינו, ולא כל שכן לא קמה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה זו (ראו: רע"א 173/13 כהן נ' משרד המשפטים, הכונס הרשמי , פסקה 4 (13.1.2013); רע"א 7826/20 פלונית נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקות 16-14 (21.6.2020)). אף לא למותר לציין כי המבקש נמנע מהגשת ערעור על פסק הדין קמא שהורה על ביטול ההליך בעניינו, ובעקבות מחדל נוסף זה מצדו שוטח הוא את טענותיו במסגרת בקשת רשות ערעור – הליך המציב בדרכו משוכה גבוהה יותר לשכנע כי קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות הערכאה המבררת. אף מוצא אני מקום לציין, כי כעולה מבקשת רשות הערעור במשך התקופה בה נוהל הליך פשיטת הרגל (כשנתיים וחצי) הצטבר בקופת הכינוס סכום של 11,711 ש"ח בלבד, וגם בכך יש כדי ללמד כי אין הצדקה של ממש להתערבות בהחלטותיו של בית המשפט קמא.

6.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לה. יוער עם זאת כי כאמור בהחלטת הדחייה, אין בהכרעה זו כדי לחסום מפני המבקש את הדרך לנקיטת הליך חדש, אם יראה זאת לנכון. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.