רע"א 9016/04 אברהם ארדין נ. מיכאל מוזלב

1.המבקש, יליד שנת 1940, נפגע, בשנת 1995, בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה. בית משפט השלום בקריות (כבוד סגנית הנשיא א' בית-נר), שדן בתביעתו, ציין כי המוסד לביטוח לאומי קבע למבקש נכות צמיתה בשיעור של 32%, תוך המלצה להפעיל את תקנה 15, וכי "נכותו הרפואית של התובע היא בגין קשיון נוח של שורש כף יד שמאל, שאינה דומיננטית (15%), ובגין בעיות נפשיות (20%). בית המשפט קבע, בהתחשב בחומר שבפניו ובעבודתו של המבקש עובר לתאונה כפועל במפעל "זוגלובק", כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של המבקש על 50%. אשר לסכום הפיצוי, קבע בית משפט השלום כי בגין כאב וסבל מגיע למבקש סכום של 46,000 ש"ח; בגין הפסד שכר מלא לעבר (עד 1.7.97) – סכום של 150,000 ש"ח; בגין הפסד שכר חלקי לעבר – סכום של 230,000 ש"ח; בגין הפסד שכר לעתיד – סכום של 55,000 ש"ח; בגין עזרת צד ג' – סכום של 10,000 ש"ח; ובגין הוצאות רפואיות – סכום של 50,000 ש"ח. מהסכום הכולל – 541,000 ש"ח, נפסק כי יש לנכות תגמולי מל"ל בשיעור של 535,000 ש"ח, כך שלמבקש נותרה זכאות לפיצוי של 6,000 ש"ח.

כנגד פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (כבוד השופטים י' יעקבי-שווילי, י' גריל, מ' נאמן) קבע, כי בית משפט השלום העניק למבקש, בלא הצדקה, פיצוי בגין הוצאות רפואית, שהרי התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה. עוד נקבע, כי בהתחשב בגילו ובעיסוקו של המבקש, ובקושי לאתר עבודה בהתחשב בנתוניו ובהיותו עולה חדש, ראוי היה לקבוע פיצוי גבוה יותר בגין הפסד השתכרות מאז 1.7.1997. בית המשפט קבע כי בהתחשב בנתונים אלה, יש להוסיף למבקש פיצוי בסך 30,000 ש"ח.

2.מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. בין היתר טוען המבקש, כי בנסיבות המקרה ראוי היה לפסוק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, משלא קיים סיכוי כלשהו לחזרתו לשוק העבודה. כן מלין המבקש על נתונים שונים שעמדו ביסוד הפיצוי שנפסק לו, ועל מיעוט הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים.

3.עיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולא מצאתי עילה למתן רשות ערעור. כידוע, בית משפט זה אינו נוהג להתערב, ב"גלגול שלישי", בפסקי-דין של ערכאות קודמות, אלא במקרים המעלים שאלה בעלת חשיבות מיוחדת וכללית. המקרה שבפנינו אינו מגלה שאלה כזו, משאין הוא עוסק אלא בשאלות עובדתיות הנוגעות לגובה הפיצויים המגיעים למבקש בגין התאונה שבה היה מעורב. שתי הערכאות הקודמות בחנו את נסיבות המקרה ואת החומר שהובא בפניהן, ובית המשפט המחוזי אף נאות להגדיל את הפיצוי הכולל שנפסק למבקש. אין מקום להתערבות נוספת.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.