רע"א 9025/12 ירדנה מזרחי נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

1.

בן זוגה של המבקשת וכן אחיה הם בעלי מניות ומנהלים בחברת א.ג.י. בניה ופיתוח בע"מ (להלן: החברה ). המבקשת היא בעלת מניה אחת בחברה. החברה לוותה מבנק דיסקונט למשכנתאות (המשיב 1) כספים לצורך מימון פרויקט בנייה של 38 יחידות דיור במעלה אדומים (להלן: הפרויקט ). בשנת 2002, פנתה המבקשת לבנק דיסקונט (המשיב 2) על מנת שינפיק עבורה ערבות בנקאית בסך של מיליון ש"ח לטובת המשיב (להלן: הערבות ) . בשנת 2006 נקלעה החברה לקשיים כלכליים ולא עמדה בהתחייבויותיה כלפי המשיב. כונס הנכסים שמונה מטעם המשיב דרש לחלט סכום חלקי של כ-550 אלף ש"ח מהערבות. המבקשת טענה כי הערבות אינה בתוקף וכי יש לבטלה, וכן להשיב לה עמלות שנגבו ממנה בשנים 2009-2002. עוד היא טענה כי כתב הערבות לא הועמד לטובת חובות החברה, כי אם לשם הבטחת דירה שרכשה. המבקשת פנתה לבית משפט השלום בירושלים בבקשה לצו מניעה לחילוט הערבות.

2.

בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) דחה את טענות המבקשת. לאחר שבחן את חומר הראיות ואת העדויות, מצא בית המשפט כי כתב הערבות בתוקף. בהמשך, בחן בית המשפט את הערבות, ומצא כי תכליתה היחידה היא הבטחת חובות החברה. לשיטת בית משפט השלום, כל פרשנות אחרת תביא לסיכול תכלית הערבות. בצד האמור, ציין בית המשפט כי יש ממש בטענות המשיבים בדבר השתק, מניעות וחוסר תום לב מצד המבקשת. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המבקשת בנוגע לחיובה בעמלות שלא כדין, לאחר שמצא כי לא הונחה לה תשתית של ממש. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיאה א' פרקש והשופטים מ' יועד הכהן ו א' דראל ) סמך את ידיו על פסק-דינו המנומק והמפורט של בית משפט השלום ודחה את ערעור המבקשת בגדרה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי בית משפט השלום רוקן מתוכן את עיקרון ההתאמה ועיקרון העצמאות בדיני הערבות הבנקאית, בקובעו כי ניתן לחלט את הערבות בגין חובותיה של החברה, על אף ששמה של המבקשת הוא שמופיע בה כ"חייבת". עוד נטען כי בית המשפט קמא קבע ממצאים בנוגע לעסקאות היסוד, על אף שלא הוצגה לו תשתית עובדתית מתאימה לשם הכרעה בנושא זה.

4.

כידוע, רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה כאמור. בית משפט השלום בחן את כתב הערבות, על רקע ההלכה הפסוקה, ומצא כי בנסיבות העניין לא הייתה מניעה לממשהּ. בין היתר, התייחס לכך שבכתב הערבות צוין במפורש כי מדובר בערבות לצורך מימון הפרויקט. מבלי לנקוט עמדה באשר לגופה של ההכרעה, אציין כי מדובר בקביעה התחומה לנסיבות המקרה, שאינה בעלת השלכת רוחב. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור ודיון ב"גלגול שלישי".

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.