רע"א 9031/01 בנימין רומי נ. ארגון מחלקי החלב בישראל

המבקשים, חברי המשיב 1, עמותה המאגדת את מחלקי החלב של טרה ברחבי הארץ (להלן: העמותה), נקלעו לסכסוך עם חברי עמותה אחרים על זכויות לחלוקת מוצרי חלב בשמונה נקודות חלוקה. על רקע זה הוזמנו המבקשים - על-פי הוראות תקנון העמותה - לבירור בפני בית-דין חברים של העמותה (להלן: בית-הדין), שהוא גוף שלגביו נקבע בתקנון כי יקיים בירורים במחלוקות שנתגלעו בין חברי העמותה. בתקנון העמותה נקבע גם, כי בית-הדין מוסמך להטיל חיובים שונים על חברי העמותה, וכי הרכבו ייקבע על-ידי המשיב 2 (להלן: הוועד), שיבחר לשם כך שלושה דיינים מתוך רשימת עשרה דיינים שבחרה האסיפה הכללית של העמותה.

המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן הצהרה כי העמותה אינה רשאית לקיים דיון במוסדותיה בכל הקשור לסכסוך שבין המבקשים לבין בעלי-ריבם, וכי יש לברר סכסוך זה בבית-משפט, או בהליך בוררות. בתובענתם טענו המבקשים, כי החלטת העמותה לברר את הסכסוך בפני בית-הדין, ואף דרך בחירת הדיינים, נגועות במשוא פנים, נתקבלו מתוך שיקולים זרים, לאחר שהוועד נקט כבר עמדה בסכסוך כנגד המבקשים, ולפיכך יש לבטלה. המבקשים הסבירו, כי נתברר להם כי הוועד הזמין מעקב אחריהם, וכי הוועד מעוניין לנשלם מקווי חלוקת החלב שהם מפעילים ולהעביר את הזכויות בקווים אלו לידי חברים מתוך הוועד, הטוענים לזכויות בהם. עוד נטען בתובענה, כי אף ליושב ראש הוועד יש אינטרס לפגוע בזכויות המבקשים, המחלקים חלב באזורים שבהם הוא פועל.

לצד תובענתם הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשך הליכי בירור הסכסוך בפני בית-הדין. בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את בקשתם, לאחר שקבע כי תובענת המבקשים אינה מגלה סיכויי הצלחה, שכן המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית לכאורית לקיומו של חשש אובייקטיבי לעיוות-דין, ומכיוון שבחששם הסובייקטיבי בעניין זה אין די. בית-המשפט המחוזי קבע עוד, כי העובדה שהוועד הזמין מעקב אחר המבקשים אינה מקימה בסיס לחשש לפגיעה בכללי הצדק הטבעי בהליך שיתקיים בפני בית-הדין, שכן בית-הדין הוא גוף נפרד ועצמאי, וממילא לא נטען כי בית-הדין או חבריו נגועים במשוא פנים. כן קבע בית-המשפט המחוזי, כי הגם שקיימים ניגודי אינטרסים בין מעמדו של אחד מחברי הוועד לבין תפקידו בבחירת מותב בית-הדין, הרי שיש לקבל את טענת המשיבים כי בפועל אותו חבר הוועד לא השתתף בדיון במינוי חברי בית-הדין.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טענו המבקשים כי משעמד בית-המשפט המחוזי על קיומו של ניגוד האינטרסים שבו מצוי היה אחד מחברי הוועד, ועל המעקב שהזמין הוועד, היה על בית-המשפט לקבוע כי קיים חשש לעיוות בדינם של המבקשים, המחייב למנוע את בירור הסכסוך בפני בית-הדין. עוד נטען, כי הליך קביעת הרכב בית-הדין פגום משום שחברי בית-הדין מקורבים לוועד, ונזקקים לתמיכתו בענייניהם הפרטיים. כן טענו המבקשים, כי מן הראוי היה שבית-המשפט המחוזי יאפשר להם לחקור חקירה נגדית את המצהירים מטעם המשיבים, בעיקר ביחס לטענה שהעלו המשיבים שלפיה חבר הוועד שנטען כי הוא צד לסכסוך לא השתתף בבחירת מותב בית-הדין; וכי בית-המשפט לא העניק משקל לפגיעה הצפויה בזכויותיהם הקנייניות של המבקשים אם יתאפשר בירור הסכסוך בפני בית-הדין. המבקשים ציינו, כי ראוי היה לשקול גם את היות העמותה גוף מונופוליסטי, שממילא המבקשים נמנים עם חבריו רק משום שהדבר נכפה עליהם.

החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור הגם שטרם הופקד עירבון.

המבקשים לא העלו טענות בדבר משוא פנים מצד חברי בית-הדין, להבדילן מטענותיהם כלפי חברי הוועד, ואף לא הסבירו מדוע בחירת המותב המסוים, שנקבע לדון בעניינם, מתוך רשימת עשרת חברי בית-הדין שנבחרו על-ידי האסיפה הכללית של העמותה, מקימה חשש למשוא פנים. על יסוד תשתית עובדתית זו, בדין סבר בית-המשפט המחוזי כי באיזון הראוי יש להעדיף בשלב זה - שבו טרם נתבררה תובענת המבקשים - שלא להתערב בהליכיה הפנימיים של העמותה. שכן, מובן הוא, כי אם יזכו המבקשים בתובענתם, תהא פתוחה בפניהם הדרך לעתור לבטלות החלטת בית-הדין.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.