רע"א 9039/04 אלי אוזן נ. עו"ד צוריאל לביא

לא מצאתי יסוד להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, שעה שהוחלט על זהותו של המפרק הקבוע וכי יש להותיר המינוי על כנו. המבקש לא הצביע על טעם מספיק שיצדיק התערבות בהחלטה למנות את עו"ד צוריאל לביא לתפקיד. בין השאר אזכיר את אלה: האדם שמונה לתפקיד פעל לפני כן, במשך תקופה ארוכה של למעלה משנתיים כנאמן בהקפאת ההליכים, כמפרק זמני וכמנהל מיוחד. מטבע הדברים שהוא רכש ידע מקיף בענייניה של החברה, ידע אשר ילך לאיבוד, לפחות בחלקו, היה וימונה אדם אחר לתפקיד. במהלך התקופה בה פעל עו"ד לביא בענייני החברה לא נקט המבקש בהליך על מנת להעביר את בעל התפקיד מתפקידו. הטעם האחרון יפה הוא אף בכל הנוגע לטענה בדבר ניגוד העניינים. זאת ועוד, נתוני המקרה אינם מצביעים על כך שכל הנושים הרגילים ניצבים בחזית אחת ומתנגדים למינויו של עו"ד לביא כמפרק קבוע. אדרבא, חלק מנושים אלה תומכים במינוי. אף הכונס הרשמי תומך במינוי. אפילו אניח שלמבקש היה מעמד באסיפת הנושים וכי הייתה לו זכות הצבעה, לא יהא בכך כדי לשנות את מסקנתי. אף איני מוצא צידוק להתיר הגשתן של הראיות הנוספות. יתירה מזו, אפילו נתקבלו הראיות לא היה בכך כדי להשפיע על גורלה של הבקשה דנא. לאור כל אלה, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות וכך מוחלט. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין של 20,000 ש"ח לטובת כל אחד מהמשיבים הבאים: המשיב 1, המשיב 4, המשיב 5 והמשיב 7.