רע"א 904/10 חן לאופולד גלזר נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' גייפמן) דחה את בקשתה של המבקשת לעיכוב הליכים למימוש משכנתה על דירה. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי.

2.

סבתה של המבקשת (להלן – המנוחה) שעבדה בשנת 2000 את דירתה להבטחת אשראי שניתן להוריה של המבקשת (אביה הוא בנה של המנוחה). המנוחה, ילידת שנת 1921, נפטרה בשנת 2007. היא הותירה אחריה צוואה שנערכה בשנת 2004. מכוח הצוואה, שקוימה בשנת 2008, ירשה המבקשת את הדירה. בחודש ינואר 2010 הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי ובמסגרתה ביקשה לעכב את ההליכים למימוש המשכנתה בהם נקט המשיב בלשכת ההוצאה לפועל. יצוין, כי המבקשת אינה מתגוררת בדירה אלא הדירה הושכרה.

3.

דינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות. הטעמים לדחייה הם שיהוי וחוסר ניקיון כפיים וכן טעמים לגופם של דברים.

4.

בדברי על טעמים שאינם לגופם של דברים כוונתי לכך שהמבקשת לא פעלה בזריזות הראויה ואף לא גילתה את מלוא העובדות בתצהיר שתמך בבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי. ביום 12.7.09 קבע רשם ההוצאה לפועל כי על המבקשת לפעול במהירות להגשת תובענה. המבקשת השתהתה והגישה את התובענה אך בחודש ינואר 2010, שעה שכבר ננקטו פעולות מתקדמות למכירתה של הדירה. כמו כן, בתצהיר שתמך בבקשה לסעד זמני בפני בית משפט קמא לא ציינה המבקשת כי הדירה מושכרת ואינה משמשת למגוריה שלה (אם כי עובדת ההשכרה נזכרה באופן מובלע בבקשה עצמה). מכאן, שהבקשה נגועה הייתה בחוסר ניקיון כפיים.

5.

לגופם של דברים יש לומר, כי הרושם המתקבל מקריאת החומר הוא שסיכויי התובענה אינם מרשימים, בלשון המעטה. בבקשה דכאן ובערכאה דלמטה נטען כי המנוחה סבלה ממניה-דיפרסיה וכן מדמנציה בתקופה בה חתמה על מסמכי השעבוד. אם כך, עולה תמיהה בכל הנוגע לצוואה מכוחה ירשה המבקשת את הדירה. הצוואה נערכה בשנת 2004, כארבע שנים לאחר עריכת השעבוד והשאלה המתבקשת היא כיצד סומכת המבקשת את זכויותיה על מסמך משפטי מאוחר, בעוד שטוענת היא כי המסמך המוקדם יותר חסר תוקף בשל מצבה הנפשי והקוגניטיבי של המנוחה. נוסיף, כי העובדה שהדירה מושכרת מצביעה על כך שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.

6.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את בקשת רשות הערעור בלא שהמשיב נדרש ליתן תשובה.