רע"א 9046/04 זוהיר פרח נ. עיזבון חביב עלימי

1.לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא (בפועל) מ' בן דוד וכב' השופטים נ' ממן ו- א' אברהם), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' סגנית הנשיא ד' מויאל). יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה דחופה להטלת עיקולים על נכסי מקרקעין של המשיבה מס' 2 (להלן: המשיבה) בישראל.

2.ראשיתה של הפרשה, כך טוען המבקש, בעיסקה שנערכה עוד ב- 1987, אשר הובילה לכך שב- 1991 הגיש המבקש יחד עם אחרים תביעה כנגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף). בית המשפט הורה ב- 14.12.1994 על מחיקת התביעה מאחר ושוכנע ע"י המשיבים כי הוכחה טענת "פורום לא נאות". ערעורו של המבקש בפני בית משפט זה – נדחה (ע"א 732/95 אליאס פרח אדיב ואח' נ' עזבון חביב אולימי ז"ל ואח' (לא פורסם)).

3.כבר כאן ראוי לציין כי ככל שהדברים עולים מפסק הדין של כב' השופט אמינוף, לא דרש המבקש מהמשיבה להצהיר בפני בית המשפט מהי כתובתה, כדי שיוכל לאתרה ולהזמינה לדין ולברר את התביעה גופה ב"פורום הנאות". כמו כן לא ביקש שהמשיבה תצהיר כי לא תטען טענת התיישנות ב"פורום הנאות".

4.בהמשך הדברים החל המבקש בחיפוש אחר "הפורום הנאות" בו יוכל לתבוע את המשיבה. כך במכתבים לגורמים שונים בשוויץ כדי לבדוק האם ניתן לברר את התביעה שם וכן נעשו נסיונות להגיש את התביעה בארה"ב. תביעה שהוגשה במדינת טקסס, ארה"ב נמחקה. נקבע בהסכמה כי בית המשפט שם נעדר סמכות וזאת מאחר שהמשיבה מתגוררת במדינת ארקנסו, ארה"ב. דא עקא, גם נסיונותיו לאתר את המשיבה בארקנסו, העלו חרס.

5.לפיכך, החליט המבקש לשוב ל"פורום ישראלי" והגיש בשנת 2000 תביעה חדשה לבית משפט השלום בנצרת. במסגרת אותה תביעה הגיש המבקש בקשה להטלת עיקול זמני ובית משפט השלום החליט להיעתר לבקשת העיקול באופן חלקי. בהליך בבית משפט השלום טען המבקש, בין השאר, כי מאמציו לתבוע את המשיבה בחו"ל כשלו ובינתיים התיישנה התביעה בארקנסו. עוד טען כי בהליך בבית המשפט בטקסס "נמסרה" כתובת בלתי נכונה של המשיבה בארקנסו. בית משפט השלום (כב' סגנית הנשיא ד' מויאל) מחק את התובענה החדשה לאור קיומו של מעשה בית דין לעניין הטענה בדבר "פורום בלתי נאות". יחד עם זאת, נעתר בית משפט השלום לבקשתו של המבקש והותיר את העיקולים על כנם עד להכרעה בערעור שהיה בכוונתו להגיש.

6.ערעור כזה אכן הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא (בפועל) מ' בן דוד וכב' השופטים נ' ממן ו- א' אברהם) – אך הוא נדחה (6.7.2004) ועמו פקע למעשה העיקול הזמני. לגופו של עניין קבע בית המשפט המחוזי כי עסקינן באותה עיסקה ובאותה פרשייה כפי שהתבררה לפני עשור ואין בשינויים שנכללו בה כדי לשנות את המסקנה לענין התאמת הפורום. לגבי הטענה כי לא עלה בידי המבקש לנהל תביעה בכל מקום אחר קבע בית המשפט:

"מוכנים אנו להניח עקרונית כי משנמחקה תביעה בטענת פורום בלתי נאות, ולאחריה חל שינוי ראוי בנסיבות הרלבנטיות לענין , ניתן לנסות ולבחון מחדש את שאלת הפורום הנאות ומבחינה זו ושעה שהוכח כי חל שינוי כזה, ההכרעה שניתנה בסוגיה זו בפסק דין קודם אינה מהווה מעשה בית דין.

...

המערער מבקש להעלות כאן עתה סוגיות עובדתיות שלא לובנו בבית משפט דלמטה והוא אף מצרף לסיכומיו מסמכים שזה לראשונה מוצגים בפני בית המשפט ולהם לא נוכל לשעות. לכאורה אכן נתקל המערער בקשיים בהבאתה של המשיבה לדין אלא שכפי שעולה גם מהעובדות שאינן שנויות במחלוקת עלה בידו לאתר את המשיבה והיא זומנה לדין בארצות הברית במדינת טקסס אלא שההליך שם נמחק, בהסכמה, בשל העדר סמכות מקומית למדינה זו...

הקשיים בהם נתקל המערער בניהול ההליך בחו"ל אין בהם כדי לשנות אף לא אחד מהמרכיבים...ואין בהם כדי להגביר זיקתו של הסכסוך לישראל ואין בהם כדי להפוך את בית המשפט הישראלי מפורום בלתי נאות לדון בפרשיה הנוכחית, לפורום נאות לעשות כן, כך שלא הוכחו כאן אותן נסיבות חדשות אשר עשויות היו לשכנע אותנו כי היה מקום לסטות מפסק הדין הראשון בענין הפורום " [ההדגשות הוספו]

7.ב- 10.10.2004 הגיש המבקש לבית משפט זה את בקשת רשות ערעור. הבקשה הדחופה להטלת עיקול זמני הוגשה רק ב- 17.10.2004. לטענתו "מיהרה" המשיבה להסיר את העיקולים.

8.בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענותיו בערכאות הקודמות. הוא הדגיש כי דרכו לערכאות נחסמה בשל חוסר תום לב של המשיבה, שהתחמקה מלהתדיין עמו, ובינתיים התביעה בארקנסו התיישנה.

9.הטענה לפיה המשיבה סיכלה, בחוסר תום לב, התדיינות עם המבקש שבתה את לבי. עם זאת, התשתית העובדתית שהוצגה בבקשה לא היתה בהירה די הצורך. ב- 18.10.2004 החלטתי במעמד צד אחד כדלקמן:

"1. עיינתי בבקשה ובבקשת רשות הערעור.

2.התשתית העובדתית, כפי שהוכחה בערכאה הראשונה אינה בהירה די הצורך. ב"כ המבקש יבהיר אם צורפו לבקשה כל הראיות שהיו בפני בית משפט השלום מטעם שני הצדדים בשאלת הפורום הנאות ונסיונות המסירה של כתבי בית הדין בחו"ל. אם לאו – ידאג לצרופם. כן יבהיר היכן הראיה לכך שהנתבעת מסרה כתובת בלתי נכונה . יצורפו גם סכומי הצדדים בשתי הערכאות.

3.ההשלמות יועברו תוך יומיים.

4.בשלב זה תועבר הבקשה רק לב"כ המבקשים ולא תפורסם באינטרנט עד למתן החלטה אחרת וזאת כדי לא לסכל את האפשרות להטיל עיקול."

10.בעקבות החלטה זו הוגש תיק ובו מסמכים רבים וכן נמסרו הבהרות. לאחר עיון בהבהרות ובמסמכים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא אין מקום להטיל עיקולים זמניים.

11.המבקש טען בכל ערכאות השיפוט וכן בבקשתו לרשות ערעור כי בעת הדיון בתביעה בטקסס "נמסרה" כתובת לא נכונה של המשיבה בארקנסו. המילה "נמסרה" יוצרת בהקשר הדברים רושם ברור שהמשיבה היתה זו שמסרה את הכתובת הלא נכונה. המילה "נמסרה" היא, לכאורה, מילה "ניטרלית" ולא מצוין מפורשות מי היה זה ש"מסר" את הכתובת. ואולם, כאמור, בהקשר הדברים, כשהמבקש ייחס למשיבה חוסר תום לב והתחמקות מלהתדיין עמו ההתרשמות המתבקשת היא כאמור, שהמשיבה מסרה בטקסס כתובת לא נכונה. זאת ועוד: בהליך שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל (כב' הרשם ר' קודסי) בנצרת ביום 4.6.2000, שקטע ממנו צורף כנספח ט לבקשת רשות הערעור (וגרסתו המלאה צורפה כנספח ב לקובץ ההשלמות וההבהרות), ציין בא-כוח המבקש מפורשות:

"אני מגיש מכתב ממשרד עורכי הדין, שקיבלו מכתב ממשרד השריף המחוזי, לפיו לא איתרו את המשיבה בכתובת שהיא מסרה "

על כן, בהחלטתי מיום 18.10.2004, שניתנה לאחר עיון בכל החומר, ביקשתי לעיין בראיה לכך שהנתבעת מסרה כתובת לא נכונה הנחתי כי ראיה כזו נמסרה, מן הסתם, לבית משפט השלום.

12.רק עם קבלת ההבהרות הנוספות הסתבר כי המבקש

איננו טוען כי היתה זו המשיבה שמסרה כתובת לא נכונה אלא שכעת מסתבר שהוא או אחד משותפיו היה זה ש"מסר" את הכתובת, במסגרת כתב התביעה בטקסס, וכתב התביעה אכן הגיע למשיבה.

13.תמימת דעים אני עם הערכאות שקדמו לי שהעובדה שלא עלה בידי המבקש לאתר את כתובתה של המשיבה אין בה, כשלעצמה, עילה לקבוע כי עתה הפך הפורום הישראלי לפורום נאות. הכשל נובע, כאמור, מסיבוב ההתדיינות הראשון. כשהועלתה הטענה בדבר פורום לא נאות יכול היה המבקש לדרוש לחלופין שהמשיבה תצהיר מהו הפורום הנאות ומהי הכתובת למסירת כתבי בית דין (ראו והשוו: ע"א 126/88, 336 בש"א 263/89 הימא בליילי גונגגזלשפט מ.ב.ה ושות' (מגרמניה המערבית) נ' זיגי רבינוביץ (לא פורסם)).

עוד יכול היה לבקש להתנות את מחיקת התביעה בשל פורום לא נאות בויתור של המשיבה על טענת התיישנות בפורום "הנאות" (ע"א 2705/91 רג'אח סאלם חסן אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ , פ"ד מח (1) 554; והשוו גם בהקשר קרוב של תניית שיפוט: ע"א 4866/00 מדינת ישראל, משרד הביטחון נ' חתמי לוידס , פ"ד נו (4) 433), כל זה לא נעשה. כך מצא עצמו המבקש מחפש אחר "פורום נאות". בין זה לבין טענת התחמקות בחוסר תום לב של המשיבה, המרחק רב. עובדה היא גם שנמסרה למשיבה בארצות הברית הזמנה לדיון בטקסס.

14.אני מוכנה להניח, וגם בית המשפט המחוזי הניח כך, שאילו היה מוכח שהמשיבה הטעתה את המבקש לגבי כתובתה ובאופן זה התיישנה התביעה בארקנסו היה מקום לעיין מחדש בשאלת הפורום הנאות. טענת חוסר תום לב, אילו היתה מוכחת היתה עשויה להביא למסקנה שיש לעיין מחדש בשאלת הפורום. בקשת רשות הערעור ועימה הבקשה להטיל עיקול זמני יצרה את הרושם שכך היה; ואולם, עם קבלת ההבהרות והמסמכים הנוספים, הסתבר כי המבקש איננו טוען שהמשיבה הטעתה אותו לגבי כתובתה.

15.בנסיבות אלה אני סבורה שבצדק דחו הערכאות שקדמו לי את דרישת המבקש לנהל את התביעה בישראל אחרי שנקבע עוד בשנת 1994 כי ישראל איננה פורום נאות ואין נסיבות חדשות המצדיקות סטייה מקביעה זו. על כן, דוחה אני את בקשת רשות הערעור ויחד עמה את הבקשה להטלת עיקולים.

16.בבחינת למעלה מן הצורך אזכיר כי ענייננו בבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" ובסופו של יום לא מצאתי בבקשה את אותה שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת השלכות רחבות, החורגת מהמקרה הבודד (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) אשר תצדיק דיון בפני ערכאה זו.

17.עתה, משנדחו הבקשות ניתן לפרסם באתר האינטרנט גם את החלטתי מיום 18.10.2004 ואת החלטתי זו. העתק משתי ההחלטות יועבר גם לבא-כוח המשיבה.