רע"א 9049/04 סודהפופ בע"מ נ. עמי כהן

1.מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט מ' אלטוביה) מיום 10.8.04, שבה נדחתה בקשת המבקשות להורות על מתן סעדים זמניים שונים נגד המשיבים. המבקשות עוסקות בייצור ובשיווק מיכלי גז המיועדים למכשירים ביתיים להכנת סודה ומכונים "מיכלי סודהבל". המשיבים עוסקים, לטענת המבקשות, בשיווק מיכלי סודה מלאים בגז המכונים "סודהסטאר". המבקשות טוענות, כי הן בעלות הזכויות במיכלים הללו, וכי פעילותם של המשיבים מפרה את זכויותיהן במיכלים.

2.המבקשות טוענות, כי המשיב 1 מנהל עסק פיראטי, שבמסגרתו הוא נוטל את המיכלים של המבקשות (מיכלים שמוחזרים על ידי הצרכנים לנקודות איסוף מסוימות), מסיר מהמיכלים את עטיפות המוצר המקוריות ומנסה לטשטש את סימני הבעלות של המבקשות במיכלים. לטענת המבקשות, המשיבים 6-2 נוטלים חלק בהפצת ה"מוצרים המפרים". הסעדים הזמניים, שהתבקשו על ידי המבקשות בבית משפט קמא, כללו בין היתר בקשה לאסור על המשיבים לשווק, לאסוף, להפיץ ולעשות שינויים במיכלי הגז של המבקשות. כמו כן, התבקש מינוים של באי-כוח המבקשות לכונסי נכסים לשם תפיסת ה"מוצרים המפרים".

3.בית המשפט המחוזי דחה את בקשתן של המבקשות, זאת בין היתר בשל השתהותן בפעולה נגד ההפרות הנטענות של זכויותיהן. נימוק זה מקובל עליי, ועל כן אינני מוצא לנכון להידרש ליתר הסוגיות המועלות על ידי המבקשות. פעילותו של המשיב 1 היא העומדת, למעשה, ביסוד בקשת רשות ערעור זו, שכן בנוגע לסעדים הזמניים כלפי המשיבים 6-3 הגיעו הצדדים להסכמה בבית המשפט קמא, ואילו לגבי המשיבה 2 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות. מהדיון שנערך בבית משפט קמא עולה, כי המבקשות מודעות לפעילותו המפרה, לכאורה, של המשיב 1 זה מספר שנים לפחות. לא זו אף זו, המבקשות אף פנו למשיב 1 עוד בשנת 1993 בנוגע לפעילות מפרה אחרת במיכלי הסודה שלהן, ופרטיו האישיים היו ידועים להן כבר אז. בפעולות חקירה שארכו פרק זמן לא רב, כפי שציינו המבקשות עצמן, אותר מקום פעילותו של המשיב 1 ונאספו הראיות המעידות על פעילותו. לפיכך, מסקנתו של בית משפט קמא לפיה היה מדובר בחקירה פשוטה למדי מקובלת עליי. המבקשות לא הציגו כל נימוק שיש בו כדי להצדיק את השיהוי בפעולתן נגד פעילותו של המשיב 1, שפוגעת לטענתן בזכויותיהן. אשר על כן, אינני סבור כי יש להעניק להן את הסעדים הזמניים המבוקשים על ידן. עצם השיהוי במקרה דנא, יש בו כדי לסתור את הטענה בדבר חיוניותם של הסעדים הזמניים (ראו, ע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ , פ"ד מז(1) 45, 50-49). גם את הטענות בנוגע להוצאות המשפט שהוטלו על המבקשות אינני מקבל, שכן, כידוע, בית משפט זה איננו נוהג להתערב בגובה ההוצאות, שנפסקו בערכאה דלמטה, אלא במקרים נדירים (ראו, ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ , פ"ד נז(6) 83, 96).

4.הבקשה נדחית ללא שמתבקשת תשובה.