רע"א 9055/09עיריית פתח תקווה נ. "הדקל" מרכז צדקה וחסד

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה, שטמר ונד"ב) מיום 15.10.09 בתיק ע"א 8923-12-08 בו נדחה ערעור המבקשת (והתקבל ערעור שכנגד) על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת סילש) מיום 27.10.08 בתיק א' 1991/05.

ב.

המשיבה, עמותה הפועלת שלא למטרת רווח, מפעילה בתחומי המבקשת בית אבות, שבמסגרתו גם בית אבות סיעודי המורשה כבית חולים. בשנת 1995 סירבה המבקשת לפטור את המשיבה מארנונה לפי פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן פקודת הפיטורין ), אך בהמשך - במסגרת דיון בהמרצת פתיחה שהגישה המשיבה - נחתם הסכם פשרה, בו הופטרה המשיבה מתשלום ארנונה ביחס לחלק מהשטח. חרף האמור, שילמה המשיבה אגרת פינוי אשפה בשיעור שליש מדמי הארנונה. בעקבות פסקי הדין בעניין

עירית חיפה (רע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עירית חיפה , פ"ד נד(2) 16; דנ"א 2687/00 עירית חיפה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 332) תבעה המשיבה השבת סכומים אלה.

ג.

בית משפט השלום, בפסק דין מפורט,

קיבל את התביעה (בכפוף להתיישנות) לגבי התקופה בה חל הסכם הפשרה (שנחתם בשנת 1995 למשך חמש שנים), אך פטר את המבקשת מהשבה ביחס לתקופה (השנים 2002-2000)

שבין תום הסכם הפשרה לבין החלתו מחדש (שבאה בשנים 2003-2002). לגבי תקופה זו נקבע, כי אמנם הצדדים המשיכו במרביתה בהתאם לאמור בהסכם, אך כיון שדבר זה לא חל פורמלית, יש לקבוע כי הסכימו לנהוג לעניין התשלום כפי שאכן נהגו בפועל - קרי, כי תשולם אגרת פינוי אשפה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת, אך קיבל ערעור שכנגד - וקבע, כי הצדדים הסכימו, למעשה, להחיל עליהם את המצב שהיה קיים בתקופת הסכם הפשרה במלואו, ואין מקום להבחין בין התקופות. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ד.

בבקשה נטען, בין היתר , כי הפטור מארנונה שניתן למשיבה, ניתן במסגרת הסכמה חוזית שכללה גם הסכמה לתשלום אגרת פינוי. מסיבה זו, כך נטען, פסקי הדין בעניין עירית חיפה, שעניינם פרשנות פקודת הפיטורין, אינם יכולים להשפיע על ההסכמה החוזית בין הצדדים. נטען, כי הסכמת הצדדים לא היתה ליתן פטור מלא מארנונה אלא פטור בשיעור 66% בלבד. עוד נטען, כי כוונה זו עולה בפירוש ממכתב המבקשת משנת 2003 לגבי הארכת תחולת ההסכם, ולפיכך בודאי הדין עם המבקשת לגבי התקופה שלאחר פקיעת ההסכם הראשון. עוד נטען, כי בית המשפט התעלם מטענת המבקשת לגבי פטור מחובת השבה, וכן לגבי חיוב המבקשת בהוצאות בסך 75,000 ₪.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) אין המקרה שלפנינו - כפי שיוסבר - בא בגדרים אלה. סוגיית ההשבה בעקבות פסקי הדין בעניין עירית חיפה נדונה בהרחבה בפסק דינו של בית משפט זה בעניין עירית ירושלים (ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית (טרם פורסם)). ברם, בנידון דידן מוסכם על הצדדים כי השאלה המרכזית היא, כיצד יש לפרש את ההסכם משנת 1995 ואת התנהגות הצדדים לאחר פקיעתו בשנת 1999:

"רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי או בבירור של המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית, שאיננה חורגת בהשלכותיה אל מעבר למערכת היחסים החוזיים הקונקרטיים שעליה נסב הדיון" (רע"א 6619/06 יוגב נ' דרי

(לא פורסם); רע"א 7633/06 גולדטקס מתכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (לא פורסם)).

ראו גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (מבוא ועקרונות יסוד) (מה' 2, 2008) 212 הכותב -

"אין בית המשפט נוטה ליתן רשות לערער בגלגול שלישי לגבי פרשנות מסמך פרטיקולרי...".

במקרה דנן אין לומר כי עסקינן כדבריו של המחבר לוין – בטופס המקובל בציבור ואשר שאלת אופן פרשנותו מעסיקה חדשות לבקרים את בית המשפט.

אף "אין במחלוקת בין הערכאות באשר לפרשנותו של ההסכם" - ובענייננו, ההסכמה הבלתי כתובה לאחר פקיעת ההסכם הראשון - "בכדי להצדיק דיון בגלגול שלישי" (רע"א 4520/04 קולב נ' קולב (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה).

ו.

גם לגופו של עניין, בתי המשפט הקודמים נימקו היטב מדוע ניתנה להסכם הפרשנות שניתנה, ובעניין זה יש לתת משקל גם לעובדה שההסכם נחתם אגב המרצת פתיחה בה עתרה המשיבה לפטור לפי פקודת הפיטורין. עוד ייאמר, כי בית משפט השלום דן ביסודיות בטענות לגבי פטור מהשבה, וכאמור אף קיבל טענת התיישנות - ובכל מקרה, סוגיה זו נדונה בהרחבה בעניין עירית ירושלים , ואין היא מצדיקה דיון נוסף. אוסיף: נטען מטעם המבקשת כי הפטור מארנונה בהסכם הפשרה נעשה "לפנים משורת הדין ובלי להודות בכל חובה שבדין לעשות כן...", ואין נזכרת בו פקודת הפיטורין. לכך ייאמר, כי בתיקים רבים, למשל בעולם הנזיקין, כשמושגת פשרה מקפיד הצד המשלם, לשיטתו, לציין כי התשלום נעשה לפנים משורת הדין ובלא הודאה בחבות, וזאת כנגד טענות עתידיות, כנגד יצירת תקדים, ומחשש עינא בישא. יש לכבד זאת, אך לא זו עיקר.

ז.

ולבסוף, אכן ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי היו על הצד הגבוה, וכשלעצמי מסופקני אם היה מקום לכך בנסיבות אף אם המדובר בשתי הערכאות, אך:

"אין מדרכה של ערכאת ערעור, לא כל שכן ערכאת ערעור בגלגול שלישי,

להתערב בפסיקת הוצאות על-ידי ערכאה דיונית, למעט במקרים חריגים; וככלל אין בית משפט זה נוטה להידרש לפסיקת הוצאות על ידי בית משפט שקדם, גם אם ניתן היה לפסוק אחרת

(רע"א 1589/06 נאוי נ' חסין (לא פורסם); ההדגשה הוספה - א"ר; רע"א 4570/06 כהן נ' עיריית ראשון לציון

(לא פורסם)).

מקרה זה לא הגיע לדרגת אותה חריגות שתצדיק התערבות.

ח.

מסיבות אלה אין בידי להיעתר למבוקש.