החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 9058/05 המועצה המקומית כסרא סמיע נ. מפלס בנין ופיתוח בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

הוצאה לפועל · חיוב צד שלישי בעיקול - הצדק סביר לאי קיום צו עיקולבקשת רשות ערעור / בקשה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה לחיוב צד שלישי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי רשות מקומית שהחזיקה כספי ערבויות וכספים לחייב, והתעלמה מהמחאת הזכות במשך תקופה ממושכת, לא הוכיחה הצדק סביר לאי קיום צו העיקול. הטענה כי הסכמים נחתמו לפני המחאת הזכות לא שינתה את המסקנה בשל התנהגות הרשות..

העובדות

לאחר מתן פסק בוררות והאשרתו הוטלו עיקולים לטובת הזוכים על נכסי החייבים אצל הרשות המקומית ואצל הבנק. הבנק והרשות השיבו כי אין יתרת זכות, והרשות הוסיפה כי קיימת המחאת זכות לטובת בנק. הרשות העבירה כספים לצדדים שלישיים ולא לבנק במשך כשנתיים ורק לאחר מתן הצו החלה להעבירם לבנק.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הרשות המקומית, שהחזיקה כספי ערבויות וכספים המגיעים לחייב, הוכיחה הצדק סביר לאי קיום צו העיקול?
  2. 2.האם יש להחזיר את הדיון לראש ההוצאה לפועל כדי לאפשר הגשת ראיות שיפריכו את התשתית העובדתית?

הלכות

  1. 1

    זכות שהתגבשותה בעתיד ודאית נחשבת לנכס ברי עיקול, ועל הצד השלישי להודיע על קיומה ולמוסרה לזוכים לפי צו העיקול.

    ״העבודה בגין כספים אלה בוצעה ולכן בדין נקבע כי מדובר בזכות שהתגבשותה בעתיד ודאית היא״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    צד שלישי שנמנע מקיום צו העיקול אינו יכול לחסות מאחורי המחאת זכות כאשר התנהגותו רוקנה אותה מתוכן; הרשות לא הוכיחה הצדק סביר.

    ״בדין נקבע כי אין המועצה יכולה לחסות בצילה המגונן של המחאת הזכות שכן די היה בהתנהגותה כדי לרוקן מכל תוכן״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חיוב צד שלישי
  • עיקול
  • הצדק סביר
  • המחאת זכות
  • דמי עכבון
  • תום לב
  • הוצאה לפועל
  • פסק בוררות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

9058/05

רע"א 1339/06

בפני:

כבוד השופטת ע'

ארבל

המבקשת ברע"א

9058/05:

המועצה המקומית

כסרא סמיע

נ ג ד

המשיבים

ברע"א 9058/05:

1. מפלס בנין ופיתוח בע"מ

2. יגאל סרף

3. אניס עבדאללה

4. אניס עבדאללה

ובניו בע"מ

5. בנק מרכתנתיל

דיסקונט בע"מ

המבקשים

ברע"א 1339/06:

1. מפלס בנין

ופיתוח בע"מ

2. סרף יגאל

נ ג ד

המשיבים

ברע"א 1229/06:

1. המועצה המקומית

כסרא סמיע

2. אניס עבדאללה

3. חברת אניס

עבדאלה ובניו בע"מ

בקשות רשות

ערעור על פסק דינו ועל החלטתו של

בית המשפט

המחוזי בחיפה מיום 15.8.05 ומיום

22.1.06

בע"א 1356/05 שניתנו על ידי כבוד השופט

כ' סעב

בשם המבקשת

ברע"א 9058/05: עו"ד

נ' ג'ובראן

בשם המבקשים

ברע"א 1339/06: עו"ד

יורם גורי

החלטה

1.ביום 18.11.99 ניתן פסק בוררות המחייב את המשיבה 4 ואחרים (להלן: "החייבים") לשלם למשיבים 1 ו-2

(להלן: "הזוכים") סכום כסף וכן הוצאות ושכר טרחה. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.7.00 ובעקבות אישורו נפתח תיק הוצאה לפועל לשם ביצוע האמור בפסק הבוררות. במסגרת הליכי מימוש פסק הבוררות הוטל ביום 11.3.01 עיקול לטובת הזוכים אצל המבקשת (להלן:"המועצה") על נכסים ו/או על כספים המגיעים לחייבים מהמבקשת וביום 14.4.02 הוטל עיקול על כלל נכסי החייבים אצל המשיב 5 (להלן: "הבנק"). הבנק השיב ביום 18.4.05 כי לא קיימת יתרת זכות לחייבים. אף המועצה השיבה כך והוסיפה כי "גם אם תהיה יתרת תשלום, לפי מיטב ידיעתי, קיימת המחאת זכות לטובת בנק מרכנתיל תרשיחא". לאור תשובות אלו הגישו הזוכים בקשות לחיוב צד שלישי - הבנק והמועצה - לפי סעיף 48 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").

2.ראש ההוצאה לפועל בחיפה (ד' מאזן) קבע ביום 14.3.05 כי הזוכים הצליחו להוכיח קיום של סכום מסוים בבנק ביום מתן צו העיקול וחייב את הבנק לשלמו לזוכים. עוד קבע כי הזוכים הוכיחו קיומם של נכסים ברי עיקול אשר צו העיקול שהוטל על נכסי המשיבים אצל המועצה חל עליהם וכי אין הצדק סביר למועצה לאי קיום הצו, חרף טענת המועצה כי העבירה שתי המחאות לבנק של כספים ששימשו כערבויות (דמי עכבון) להבטחת טיב ביצוע העבודה של המשיבה 4, וכן יתרת תשלום סופי בהתאם להמחאת זכויות עליה חתמו החייבים בשנת 1997 לטובת הבנק. ראש ההוצאה לפועל קבע כי החוזים שמתוכם התגבשה זכות החייבים לקבל כספים נכרתו כשנתיים לאחר חתימת המחאת הזכויות ולכן המחאת הזכויות לא חלה עליהם. מכל מקום, כך קבע, המחאת הזכויות בוטלה בשנת 2001 עוד בטרם מתן צו העיקול. עוד קבע כי המועצה מושתקת מלטעון טענה זו בשל עקרון תום הלב. לאור כשלון המועצה להוכיח הצדק סביר לאי קיום צו העיקול, חייב אותה לשלם ל זוכים סך של 231,444 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

3.על החלטה זו וכן על החלטה נוספת של ראש ההוצאה לפועל מיום 19.1.04, שדחתה בקשה של המועצה להמצאת מסמכים, הגישה המועצה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (כב' השופט כ' סעב) דחה את הערעור ביום 15.8.05 בקובעו היה בהתנהגות המועצה כדי לרוקן מכל תוכן את המחאת הזכות, כי המועצה לא הוכיחה כי עמדה לה הגנה של "הצדק סביר" וכי לא פעלה כפי שניתן לצפות מרשות ציבורית עת הוטל אצלה עיקול. בית המשפט לא מצא כי נפל פגם המחייב את התערבותו בהחלטת ראש ההוצאה לפועל המנומקת ולכן דחה את הערעור.

4.על פסק הדין הגישה המועצה את הבקשה שבפניי ובה היא מבקשת לבטל את פסק הדין ולחלופין, להחזיר את הדיון לראש ההוצאה לפועל כדי לאפשר לה להביא את האסמכתאות והראיות שיש בהן, לטענתה, כדי להפריך את הקביעות העובדתיות שעמדו ביסוד החלטתו. המועצה טוענת כי החלטת ראש ההוצאה לפועל מבוססת על תשתית עובדתית שגויה, שכן מהמסמכים שביקשה להגיש עולה כי המשיבה 4 התקשרה בהסכמים עם המועצה עוד בשנת 1996, בטרם נחתמה המחאת הזכות, וכי כן הועברו כספים לבנק על פי המחאת הזכות. משקרס הבסיס העובדתי להחלטה מן הדין היה, לדעתה, לקבל את הערעור. עוד טוענת המועצה כי הקביעה לפיה נהגה בחוסר תום לב אינה מבוססת ואינה מוצדקת בנסיבות העניין שכן העבירה את הכספים על פי המחאת הזכות שנעשתה כחוק לבנק ולא ידעה כי המחאת הזכות בוטלה שכן הדבר נודע לה רק במהלך הדיון בפני ראש ההוצאה לפועל. די בכך כדי להוות הצדק סביר. המועצה טוענת גם כי הערכאות דלמטה טעו בקובעם כי העכבון מהווה זכות עתידית ודאית. התוצאה היא לטענתה, שתאלץ לשלם את הסכום שנפסק מתוך כספי ציבור על לא עוול בכפה.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות הערכאות דלמטה ובמסמכים שהוגשו נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. למעשה, לא היתה ואין מחלוקת בין בעלי הדין כי בעת מתן תשובת המועצה לצו העיקול, החזיקה המועצה בנכסים - כספי ערבויות להבטחת טיב ביצוע העבודה; העבודה בגין כספים אלה בוצעה ולכן בדין נקבע כי מדובר בזכות "שהתגבשותה בעתיד ודאית היא". לפיכך, היה על המועצה להודיע על הימצאות נכסים אלה ולמוסרם לזוכים על פי צו העיקול. משלא עשתה כן בדק ראש ההוצאה לפועל האם קיים הצדק סביר להתנהגותה של המועצה ולא בכדי פסק כין הצדק סביר אינו קיים: הטענה בדבר חוסר ידיעת המועצה על ביטול המחאת הזכות נמצאה תמוהה על ידי שתי הערכאות דלמטה; מהראיות שהוצגו עלה כי המועצה פעלה תוך התעלמות מהמחאת הזכות במהלך תקופה משמעותית של שנתיים והעבירה כספים לצדדים שלישיים אחרים ולא לבנק, וכי החלה להעביר לבנק כספים רק לאחר מתן צו העיקול. לפיכך, בדין נקבע כי אין המועצה יכולה לחסות בצילה המגונן של המחאת הזכות שכן די היה בהתנהגותה כדי לרוקן מכל תוכן את המחאת הזכות, שממילא בוטלה. גם אם נחתמו הסכמים בין המועצה למשיבה 4 קודם לחתימת המחאת הזכות, כפי שטענה המועצה, אין בכך כדי לשנות את החלטת ראש ההוצאה לפועל בהסתמך על יתר נימוקיו, לעניין התנהגות המועצה. לפיכך, בדין נקבע כי המועצה לא הוכיחה קיומו של הצדק סביר למעשיה ובדין חויבה לשלם לזוכים את הסכום שהעבירה לבנק.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

משניתנה החלטתי זו, המבקשים ברע"א 1339/06 מבקשים להודיע עד יום 15.3.06 האם עדין עומדים הם על בקשתם.

ניתנה היום, ז' באדר תשס"ו

(7.3.06).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1זכות שהתגבשותה בעתיד ודאית נחשבת לנכס ברי עיקול, ועל הצד השלישי להודיע על קיומה ולמוסרה לזוכים לפי צו העיקול.
  2. 2צד שלישי שנמנע מקיום צו העיקול אינו יכול לחסות מאחורי המחאת זכות כאשר התנהגותו רוקנה אותה מתוכן; הרשות לא הוכיחה הצדק סביר.