רע"א 908-24 רע"א 908-24

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סג"נ ש' אטרש) בת"א 13218-10-20 מיום 16.11.2023, שבה נתקבלה בקשת הבהרה של המשיבה ונקבע כי זו תהיה רשאית לצרף חוות דעת חדשה של מומחה מטעמה לכתב התביעה שתגיש חלף כתב תביעתה שנמחק.

1.המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בעילה של רשלנות רפואית. הצדדים הגישו חווֹת דעת מומחים מטעמם, וכחודש ימים לפני ישיבת ההוכחות הגישה באת כוח המשיבה בקשה מוסכמת בשם הצדדים לדחיית מועדי ההוכחות. זאת, לאחר שהתברר כי חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשת נכתבה על בסיס חומרים רפואיים שלא עמדו לנגד עיני מומחה המשיבה; וכן מן הטעם שבא כוחה של המבקשת-הנתבעת נפגע בתאונת דרכים קשה ומאושפז בבית החולים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה המוסכמת, וזאת בשל הדחיות שהיו בתיק ובשל היותו תיק ישן באופן יחסי (החלטה מיום 14.8.2023). בקשה לעיון מחדש שהגישה המבקשת נדחתה אף היא (החלטה מיום 17.8.2023).

2.בהמשך לאמור, המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של החלפת חוות דעת המומחה מטעמה ותיקון חזית הטענות. לחלופין, המשיבה ביקשה את "מחיקת התביעה והתרת הגשתה מחדש ללא מגבלות החוסמות את המשיבה מהעלאת מלוא טענותיה כפי שתמצא לנכון". בתגובה לכך, המבקשת הגישה התנגדות לתיקון כתב התביעה, אך הסכימה למחיקת התביעה, ובלבד שייקבע כי ככל שהתביעה תוגש מחדש, הדיון בתביעה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית, מבלי שהמשיבה תוכל להגיש חוות דעת נוספות או חליפיות. בהחלטתו מיום 7.9.2023 בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המשיבה לתיקון כתב התביעה. לצד זאת, לאור בקשת המשיבה [התובעת] והסכמת המבקשת [הנתבעת], בית המשפט הורה על מחיקת כתב התביעה, תוך הבהרה כי הדיון בתביעה החדשה שתוגש יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית בהתאם להוראת תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדיון האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וזאת משעה שהמשיבה לא שכנעה כי בנסיבות העניין יש להורות אחרת.

3.המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להבהרת החלטתו, בגדרה ביקשה כי בית המשפט יבהיר אם כוונתו היתה שהיא תהיה רשאית להגיש את חוות הדעת החדשה בתמיכה לכתב התביעה החדש שיוגש, אם לאו. המבקשת התנגדה לבקשת ההבהרה. בהחלטתו מיום 16.11.2023 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת ההבהרה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שבהחלטתו מיום 7.9.2023 לא היתה אמירה ברורה לגבי אפשרות הגשתה של תביעה מתוקנת; המבקשת לא רכשה בתביעה הנוכחית יתרון מהותי או דיוני; טרם מונה מומחה מטעם בית המשפט; טרם ניתנה החלטה המעגנת ממצא או יתרון לטובת המבקשת, והמבקשת עצמה אף אינה טוענת ליתרון שכזה. בית המשפט הוסיף כי לא שוכנע שהמשיבה עושה שימוש לרעה בהליך השיפוטי; כי חסימת דרכה של המשיבה מצירוף חוות הדעת עלולה לפגוע בה בצורה בלתי מידתית ולגרום לה עיוות דין; כי ניתן יהיה לפצות את המבקשת בגין הטרחה שתיגרם לה בדרך של פסיקת הוצאות משפט; וכי מחיקת התביעה היתה מתוך שיקולים מעשיים ולגיטימיים ולא מתוך התנהלות מניפולטיבית של המשיבה.

4.על החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. בבקשתה מעלה המבקשת שלל טענות, ביניהן כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בחוסר סמכות; כי היא מאפשרת למשיבה "לעקוף" החלטה קודמת; כי היא עומדת בניגוד להוראת תקנה 41(ג)(1) לתקנות ולפסיקת בית המשפט; כי אין הצדקה להתיר את החלפת חוות הדעת המקורית שהגישה המשיבה בחוות דעת חדשה מטעמה; וכי מתן היתר שכזה יגרום עוול דיוני למבקשת, שתידרש להשקיע משאבים לצורך הכנת חוות דעת ותצהירי עדות חדשים.

5.לאחר עיון בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ובבקשה למתן רשות ערעור, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה.

כפי שנזדמן לי להעיר אך לאחרונה, הוראת תקנה 41(ג)(1) לתקנות, שקובעת ברירת מחדל שלפיה דיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הקודמת – נועדה להתמודד עם התופעה של שימוש לרעה בהליכי משפט ולמנוע מתובע ליהנות מפירות מחדליו (ע"א 8416/22 רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 וההפניות שם (14.11.2023)). במקרה דנן, בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה לא עושה שימוש לרעה בהליך השיפוטי או שימוש לרעה מסוג אחר; וכי בנסיבות שנוצרו, חסימת דרכה מלצרף את חוות הדעת החדשה לכתב התביעה שיוגש עלולה להסב לה פגיעה בלתי מידתית ולגרום לה לעיוות דין. בקביעה זו של בית המשפט המחוזי, שמכיר את התפתחותו של התיק למן שלביו הראשונים והתרשם מדרך התנהלותם של הצדדים, אין מקום להתערב בגדרה של בקשת רשות ערעור זו.

לנוכח האמור, הגם חלק מהטענות שמעלה המבקשת אינן לחלוטין נטולות טעם, והגם שלכאורה קיים קושי מסוים ליישב בין החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.11.2023 לבין האמור בהחלטתו מיום 7.9.2023 – הרי שבהינתן השלב הדיוני שבו ניתנה החלטת המחיקה, בטרם הגיע שלב ההוכחות; בהינתן שבית המשפט המחוזי ראה את החלטתו מיום 7.9.2023 ככזו שלא הכריעה בבירור בשאלת האפשרות להגיש תביעה מתוקנת; בהינתן האפשרות לרפא את "נזקה" של המבקשת בגין הטרחה שתיגרם לה באמצעות פסיקת הוצאות בגדרו של ההליך שיוגש מחדש (ככל שיוגש); ובהינתן קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לעיוות דין שעלול להיגרם למשיבה, איני סבור כי קמה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

6.אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.