רע"א 9083/99 אלי ביטון נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש לבית משפט השלום באשדוד כתב אישום בו הואשם בעבירות של נסיון לשימוש ברכב ללא רשות ובעבירות של תקיפת שוטר ואיומים. בגין כתב אישום זה שוחרר העורר ביום 19.8.99 בתנאי חלופה למעצר והוטלו עליו הגבלות.

זמן מה לאחר מכן, בלילה שבין 15.9.99 לבין 16.9.99 בבוקר נפרצה מכונית באשדוד על ידי שבירת החלון האחורי, ונגנבו מתוכה רדיו טייפ וחפצים אחרים. נמצא כי טביעת האצבע שנלקחה מאותו חלון היא של העורר.

בעקבות האמור, הוגש נגד העורר כתב אישום נוסף בו הואשם בפריצה לרכב וגניבה מתוכו ובהפרת הוראה חוקית.

התביעה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את העותר והבקשה נתקבלה על ידי בית משפט השלום, שציווה על מעצר העורר. ערר שהוגש מטעם העורר לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע שנגד העורר מצויות ראיות לכאורה, וכי ההסבר שנתן בשלב מאוחר להימצאות טביעת האצבע על החלון יבחן במהלך שמיעת הראיות.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

סניגורו של העורר טען בפניי, כי הרכב שנפרץ נמצא במסלול בו הלך העורר בתאריך 16.9.99 לישיבת בית משפט, ויתכן שנגע באקראי בחלון המכונית. הסבר זה איננו הסבר שנתן העורר מלכתחילה במשטרה, ואף לא בעת שהובא למקום ביצוע העבירה.

בנסיבות אלה, אין בהסבר המאוחר של העורר כדי להשמיט את הקרקע מתחת לעוצמתה של הראיה הלכאורית שבידי התביעה.

על אף גילו הצעיר, בעברו של העורר הרשעות קודמות מרובות, ובהן עבירות נגד הרכוש, מספר רב של עבירות של בריחה ממשמורת חוקית, עבירות סמים ועוד.

בטרם ציווה על מעצרו קיבל שופט בית המשפט השלום תסקיר מעצר, בו הביע שרות המבחן דעתו כי נוכח מסוכנותו של העורר, המוכר לשירות המבחן, אין חלופת המעצר לפיה ישהה העותר בבית אמו או אחיו מתאימה לו.

בנסיבות אלה ונוכח כל אמור, לא ראיתי להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות, אשר ציוו על מעצרו של העורר.

הערר נדחה.