רע"א 9084/20 יצחק דני חי טייב נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי ) בפש"ר 56850-09-17 מיום 14.12.2020, במסגרתה הורה על העברת כספי פיצויים בגין נזקי רכוש להם זכאי המבקש, חייב בהליך פשיטת רגל, לנאמן לנכסיו.

העובדות הצריכות לעניין

1.

ביום 26.9.2017 ניתן צו כינוס לנכסי מר יצחק טייב (להלן: החייב ). ביום 23.7.2020 הוכרז החייב כפושט רגל, והמשיב 2, עו"ד עמיד מח'ול, מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ).

2.

ביני לביני, ביום 9.11.2019, החייב היה מעורב בתאונת דרכים, וביום 18.2.2020 הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש נגד המשיבה 3, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת הביטוח ), בגין הנזק שנגרם לרכבו כתוצאה מהתאונה, הוצאות שמאי, ועוגמת נפש (ת"ק 27882-02-20. להלן: התביעה הרכושית ). ביום 22.11.2020, ארבעה חודשים לאחר שהוכרז החייב כפושט רגל, ניתן פסק דין בתביעה הרכושית, במסגרתו חויבה חברת הביטוח לשלם לחייב פיצויים מכוח פוליסת הביטוח בעבור הנזק לרכב, הוצאות שמאי והוצאות משפט, בסך כולל של 6,326 ש"ח (להלן: פסק הדין ). על רקע האמור, החייב פנה לחברת הביטוח בבקשה לתשלום כספי הפיצוי מכוח פסק הדין, אך זו סירבה לעשות כן בטענה כי קיים צו עיקול על הרכב.

3.

ביום 14.12.2020, פנה הנאמן לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה להורות על מימוש כספי החייב המוחזקים אצל חברת הביטוח (להלן: בקשת הנאמן למימוש כספי הפיצויים ). בבקשתו, טען הנאמן, בעיקרו של דבר, כי הפיצוי שנפסק לחייב בגין הנזק הרכושי שנגרם לו הוא "נכס" המוקנה לנאמן, ומשכך יש להעבירו לקופת הכינוס, לתועלת הנושים. עוד טען הנאמן כי החייב הסתיר ממנו את דבר הגשת התביעה הרכושית, ומשכך פעל בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. בו ביום, ניתנה החלטתו של בית המשפט של חדלות פירעון נשוא בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה נעתר לבקשת הנאמן למימוש כספי הפיצויים והורה על העברת הכספים המוחזקים אצל חברת הביטוח לקופת הכינוס.

4.

בבקשת רשות הערעור טוען החייב, אשר אינו מיוצג בהליך שלפניי, כי שגה בית המשפט קמא בכך שקיבל את בקשת הנאמן למימוש כספי הפיצויים, וזאת משני טעמים: ראשית , כי הבקשה לא הומצאה לו, באופן המהווה הפרת הוראת סעיף 241(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ושנית , כי הותרת הפיצוי בידי החייב מגשימה את העיקרון היסודי בדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים.

6.

סעיף 21 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בנוסח הרלוונטי לענייננו, קבע כך:

"על אף האמור בפקודת פשיטת רגל, 1936, יכול פושט רגל להיות תובע ונתבע על עוולה, אך לא תוגש תובענה על עוולה לזכותם של נכסי פושט רגל או לחובתם; ואולם –

(1) הזכות לתבוע על עוולה שגרמה נזק ממון

לנכסי פושט רגל תעבור לידי הנאמן או תמומש בידיו" (ההדגשה הוספה).

כעולה מלשון הסעיף, לחייב המצוי בהליך פשיטת רגל עומדת הזכות לתבוע על עוולה שנגרמה לו, למעט עוולה שגרמה נזק ממון לנכסיו. במצב אחרון זה, זכות התביעה בגין העוולה נתונה לנאמן, ובאם הזכות נתגבשה לכדי נכס – דהיינו שהתביעה התקבלה – אזי נתונה לו הזכות לממש את פירותיה (יובהר כי תיקון מס' 12 לפקודת הנזיקין במסגרת סעיף 364 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אינו משנה מתוכנו של הסעיף). משאין חולק כי הפיצוי שנפסק לחייב מוגבל לפיצוי בגין נזק ממון, ובהינתן שפסק הדין ניתן לאחר הכרזתו כפושט רגל, ברי כי לחייב אין זכות קנויה בדין לקבלת הפיצוי, ומשכך בדין הורה בית המשפט קמא על העברתו לנאמן. תוצאה זו אף עולה בקנה אחד עם מטרת הפיצוי בדיני הנזיקין להשבת המצב לקדמותו, בראי הכלל לפיו עם הכרזתו של חייב כפושט רגל נכסיו מוקנים לנאמן (ראו: סעיף 113 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 וסעיף 131 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי). זאת, משום שאלמלא קרות האירוע הנזיקי, רכבו של החייב היה מוקנה לנאמן והתמורה שהייתה מתקבלת בעבור מכירתו הייתה מועברת לקופת הכינוס (השוו: ע"א 10217/16 ב.ת.ב – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' ג'ינר , פסקה 39 לחוות דעתה של השופטת יעל וילנר (17.1.2019). עוד ראו פסק הדין בדנ"א 1996/19 קוגן נ' ב.ת.ב – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ (11.1.2021)).

7.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות אינני עושה צו להוצאות.