רע"א 9098/00 אברהם עובדיה נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1.המשיב מס' 1 (להלן - "הבנק") הגיש בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו בקשה למימוש משכנתא שנרשמה על דירה של המבקשים (להלן - "הדירה") להבטחת פרעון חובותיה של חברה שבבעלות בתם וחתנם. המשיב מס' 2 הוא כונס נכסים שמונה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. המבקשים הגישו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיבים להצהיר כי שטר המשכנתא מבוטל וכי יש למחוק אותה מפנקסי המקרקעין. כמו כן ביקשו, במסגרת התביעה, ליתן צו זמני המעכב את הליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 11.12.00, דחה את בקשתם.

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער וכן ביקשו, כסעד זמני במסגרת הדיון בבקשה, להורות על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא.

2.בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בסיכוייהם של המבקשים לזכות בתביעתם. על פי הראיות שהובאו לפניו, לרבות תצהירים וחקירות של המבקש מס' 1 ופקידה של הבנק, התרשם כי סיכויי המבקשים "מפוקפקים". עוד קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, בין היתר משום שמדובר בדירה שאינה משמשת למגורי המבקשים. בית המשפט מצא חיזוק לעמדתו בטענת השיהוי שהעלה הבנק, לפי עתרו המבקשים לבית המשפט אחרי שחלפו למעלה משמונה חודשים מפתיחת ההליכים ו"ממש סמוך למועד שנקבע לפינוי הנכס".

לא מצאתי מקום להתערב בשיקוליו של בית המשפט המחוזי. המבקשים העלו טענות מטענות שונות נגד התרשמויותיו של בית המשפט, אולם הבירור בשלב זה הוא לכאורי בלבד ואין להפוך אותו לבירורו של התביעה לגופה. כך או כך, על פני הדברים, אין בטענות כוח כדי לסתור את ההתרשמויות. גם הטענה כי הדירה שבה מדובר נרכשה על ידי המבקשים לצורך מגורי בנם הבכור - שאינו עומד ברשות עצמו, איננו עובד ולוקה בבעיות התנהגות חמורות - איננה יכולה לעמוד להם.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי אילו נעתר לבקשה היה מתנה את מתן הצו הזמני בהפקדת ערבות בנקאית בסכום הריבית הבנקאית החלה על החוב לתקופה שמיום מתן הצו עד מתן פסק הדין בתביעה העיקרית. נראה כי באי כוח בעלי הדין ייטיבו לעשות אם ינסו להגיע להסדר פשרה כולל, או למצער, להסדר דיוני ברוח זאת.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה להורות על עיכוב הליכי המימוש של המשכנתא.